ביום שלישי בשבוע שעבר, הודעה מפתיעה ולא שכיחה הופיעה בקבוצת דוברות המשטרה של כתבי חיפה. חטיבת התביעות של משטרת ישראל הגישה כמה שעות קודם לכן כתב אישום נגד צעיר (24) שאיים שבוע קודם לכן על רופאה בסניף קופת חולים מכבי בחיפה. "אני אשרוף אתכם, אני אשרוף את הסניף" הבטיח. המשטרה סיפרה כי מחקירת האירוע עלה שהנאשם פנה לרופאה שעובדת בקופת חולים בעיר וביקש ממנה להנפיק עבורו מסמכים רפואיים. הוא נענה כי עליו לקבוע תור על מנת לקבל את המסמכים והיה מוכן לשרוף את המקום על יושביו בתגובה.
בצעד מפתיע, ובהתייחסות מחמירה של מערכת המשפט, מעצרו הוארך מעת לעת והשופטים לא מיהרו לשחרר אותו לביתו. במשטרה גיבשו בעבודה מהירה את ניסוח כתב האישום נגדו וביקשו לעצרו עד תום ההליכים.
אירוע האלימות הזה, לא חריג בחומרתו יתר על המידה לעומת אירועי תקיפה אחרים, אך מפתיע לא רק בשל התייחסות המשטרה בחומרה אליו אלא גם כי קודם להגשת כתב האישום אף אחד בישראל לא ידע על האירוע. פניתי אל הנהלת קופת החולים מכבי לברר מדוע לא פרסמו על אירוע התקיפה כפי שעושים בדרך כלל. גורם בכיר במערכת הסביר כי "אם היינו מדווחים על כל אירוע של איום ברצח נגד צוותי רפואה ואלימות מילולית כלפיהם, בתקשורת היו מתעלמים מהם לחלוטין כי מדובר בשגרה יומיומית". במערכת הבריאות מתמודדים יום יום עם אירועי אלימות קשים שמאיימים על שלומם וחייהם של הרופאות והאחים והם מבינים כי אין להם גב וחוששים כי פרסום שכיח מידיי יהפוך את החיים שלהם בצל הסכנה לעוד אירוע כרוני שספק אם שווה לאזכור במבזק חדשות בן 20 מילה.
לאן הגענו? די לאלימות נגד צוותי הרפואה!
בעקבות התקיפה האלימה והמזעזעת של הרופאה אתמול, המהווה את שיאו של גל עכור ואלים של הסתה ואלימות נגד רופאים, מערך ההסברה הלאומי ומשרד הבריאות יוצאים בקמפיין משותף הקורא לעקור מהשורש את תופעת האלימות נגד הצוותים הרפואיים >>> pic.twitter.com/dJhe3EGEKx
— משרד הבריאות (@IsraelMOH) June 15, 2022
שבועיים קודם לכן, קיבלתי פניות ממטופלים בבית חולים בצפון שסיפרו לי על אירוע אלימות והשתוללות של בני משפחה שהגיעו למיון עם יקירם וכשהתבשרו על מותו החלו להכות את המאבטחים ולעורר מהומה. פניתי אל דובר בית החולים וביקשתי ממנו התייחסות ושאלתי מדוע לא עדכן על האירוע החריג והוא גיחך על פנייתי. בשם הכבוד שהוא רוחש לי הוא הסביר בציניות כי אם היה מדווח על כל אירוע אלימות בבית החולים שלו, נגד הצוותים הרפואיים וכוחות האבטחה, הוא היה צריך להתעסק רק בזה כל היום. "חוץ מזה, אנחנו לא רוצים שייצא לנו שם של בית חולים שיש בו אלימות, אם הציבור ייחשף לזה ייצא לנו שם רע ויחששו להגיע למקום שיש בו אלימות" הסביר לי בכנות והזהיר אותי לבל אחשוף פרטים מזהים על מקום עבודתו.
הדוברים בבתי החולים ובקופות החולים יודעים שאם ידווחו בלי סוף, התקשורת לא תצליח להתייחס עוד ברצינות לרצף אירועי האלימות, ככל שיהיו רבים יותר. אלו יהפכו אז לכרוניקה שגרתית ומקובלת, כמו אובדן חיי אדם בתאונות דרכים וכדומה. סף הרגש והעניין באירועי האלימות האלו עולה רק כאשר מעורב בהם תיעוד של דם ניגר מפניה של הרופאה המותקפת, כמו זו של רופאת המשפחה מבאר יעקב שהותקפה לפני כשבועיים או באירוע שיש בו רופא שנחבט בראשו ושבר אצבע בכף ידו כמו באירוע בבית החולים העמק ביום רביעי האחרון בו תושב איכסאל תקף וחנק שתי אחיות, פיזיוטרפיסטית ורופא. אלימות פחותה מזו לא תזכה ל'פוש', לא להודעת גינוי של השר המכהן או בכירי משרד הבריאות ואפילו גם לא לשורת מבזק בכרוניקות החדשות.
הצוותים הרפואיים במערכת הבריאות מרגישים שאין להם גיבוי, ולא בכדי. כל אחד מהם מהם מתמודד, יום יום מתברר, עם אלימות מילולית שמתפתחת מהר מאוד לאלימות קשה. רק אם יהרגו בהם או יחבלו בהם, הם יזכו להתייחסות ולהצהרות דקלרטיביות אימפוטנטיות של תמיכה והבעת אמפתיה מצד אלו שצריכים לדאוג לבטחונם.
בשבוע שעבר שוחחתי ברדיו קול רגע עם ד"ר ליאור גוטליב, רופא בכיר במיון העמק בעפולה. הוא שיתף בתחושות הכאב והעלבון מאירוע האלימות שבו נפצע חברו למחלקה, רופא בכיר בשנות השישים לחייו. בדבריו נשמעו בעיקר חוסר האמון והייאוש מטיפול מערכות החוק והאכיפה שלא רואים את חומרת האירועים כפי שאלו נצפים במצלמות האבטחה שמתעדות את האלימות בבתי החולים ובמרפאות. "אני אישית הגשתי 5 פעמים תלונות במשטרה על תקיפות ונעניתי 5 פעמים במכתב מכבד ויפה שכותב שהתיק נסגר מחוסר עניין לציבור" העיד ד"ר גוטליב. עינוי הדין במערכת המשפט נמשך גם שנים ארוכות כך שהמעטים שהובאו לדין, מורשעים לאחר שנים ולרוב זוכים לעונש חומל בתירוצים כמו שחלפו שנים מהתקיפה, הם היו בסערת רגשות עזה ושאר סיבות. "אם אני לא מעניין את הציבור, אולי הציבור צריך לחשוב אחרת אם הוא רוצה שאמשיך לטפל בו?" ציין גוטליב.
