אומנם זה לא שקול ללילה שבו הלכנו לישון עם פרס וקמנו עם נתניהו, או כאשר מופז מנע את פיזור הכנסת בדקה התשעים, ובכל זאת, כל העיתונים הכריזו בגאון בשבוע האחרון שרפורמת החקלאות תבוטל בכנסת, והנה הפלא ופלא, כמה ימים לאחר מכן, היא נותרה על כנה בגאון. אז מהי אותה רפורמה ואיך זה הצלנו אותה?
בדיון על יוקר המחיה ראוי לייחד למזון פרק משלו. המזון בישראל יקר ב- 37% ביחס למדינות ה-OECD, ובאופן ייחודי פירות וירקות התייקרו בכמאה אחוזים בעשרים השנים האחרונות, מה שהוביל לירידה של 20% בצריכת פירות וירקות בישראל. הנתונים הללו הובילו את שר החקלאות לתמוך ברפורמה שגובשה באוצר ברוח הרפורמות שבוצעו באירופה וב-OECD – מעבר לתמיכה ישירה.
במקום למנוע ייבוא ולאלץ את הצרכנים המקומיים לצרוך אך ורק תוצרת מקומית, שהיא לרוב יקרה יותר ואיכותית פחות, הרפורמה פותחת את השוק לייבוא חופשי, ולצד זאת המדינה תתמוך בחקלאים ישירות מתקציב המדינה, כדי שיוכלו להתחרות בייבוא מחו"ל ובמטרה ליהנות מהערכים המוספים של הענף, כגון איכות סביבה ותפיסת שטחים. המהלך עשוי לחסוך לציבור הצרכנים כשלושה מיליארד שקלים מידי שנה.
לרפורמה היו מתנגדים רבים, הן מקרב ארגוני החקלאים, הן מצד מפלגות כגון העבודה, מרצ, כחול לבן וש"ס והן של חברי כנסת ממפלגות נוספות. תהליך ארוך שהחל עם פרסום טיוטת חוק ההסדרים התנקז לקרב פוליטי אינטנסיבי שהתחולל אתמול. אשרטט אותו מנקודת מבטי כמנכ"ל לובי ציבורי, הממומן על ידי הציבור הרחב ופועל למענו.
עם תום מושב הכנסת הקודם, חתם שר האוצר על צו המפחית את המכסים על ייבוא פירות וירקות באופן הדרגתי על פני חמש שנים. מיד עם חזרת הכנסת מפגרה הגיש ח"כ ינון אזולאי מש"ס ערר המאפשר לכנסת לבטל את הצו. בכך הניחו חברי הלובי החקלאי, מגובים במוטיבציה של האופוזיציה להצביע נגד כל מהלך של הממשלה ושל לובי חקלאי חזק בתוך הקואליציה, איום ממשי מול השר. אם זה לא הספיק, חוץ מהפחתת המכסים, הרפורמה אמורה היתה לשנות את תקנות "הגנת הצומח" שהן למעשה רגולציה על מה ניתן ומה לא ניתן לייבא מחו"ל לישראל. התקנות היו טעונות אישור ועדת הכלכלה, אולם יו"ר הוועדה ח"כ מיכאל ביטון העניק ללובי החקלאי זכות וטו בעניין. וכך, למעשה, איים הלובי החקלאי לקבור את הרפורמה.
בשבוע שעבר התקבלה חוות דעת משפטית של היועצת המשפטית של הכנסת, המחייבת קיום דיון בהצעתו של ח"כ ינון אזולאי עוד בטרם תום דיוני הכנסת הנוכחית. לכולם היה ברור שרפורמת החקלאות תקום ותיפול על המהלכים שייעשו עד ההצבעה המדוברת. החשש המרכזי היה מפני רוב אוטומטי למתנגדי הרפורמה בכנסת.
בשלב הראשון פנינו אל הליכוד (למען הגילוי הנאות, הכותב הינו חבר ליכוד ומראשי קבוצת הליברלים בליכוד) ואל מפלגת "הציונות הדתית" וטענו כך: עתה משנפלה הממשלה אין כל סיבה עוד להתנגד לכל יוזמה של הממשלה, ובוודאי לא לייקר את המחירים לצרכן הישראלי ערב הבחירות. בשתי המפלגות התקבלה הבקשה, לא נעשה גיוס של האופוזיציה נגד הרפורמה וניתן חופש פעולה לחברי הכנסת. כך המשחק נפתח.
אתמול (ב') בבוקר, כמה שעות לפני ההצבעה, נראה היה שהלובי החקלאי בטוח ברוב שלו בכנסת. המשא והמתן עם האוצר התנהל ללא כל מוכנות לפשרות, ולדברי נוכחים בחדרים המו"מ גם בשפה לא מכובדת. בשלב הזה, הגברנו את המאמצים מול המפלגות. מפלגת מפתח הייתה יש עתיד, אשר חלק מחבריה הם אנשי הלובי החקלאי דוגמת ח"כ רם בן ברק וענבר בזק, אך גם נציגי השוק החופשי דוגמת ולדימיר בליאק. בסיוע צעירי יש עתיד הפעלנו לחץ בתוך המפלגה והקולות בעד הרפורמה גברו.
מן העבר השני, התברר שאף ח"כ מהליכוד לא יגיע להצביע נגד (וגם לא בעד) הרפורמה. ח"כ שמחה רוטמן מהציונות הדתית שם פעמיו למליאה על מנת לתמוך בה.
הכח החזק של הציבור בדמוקרטיה הוא כמובן בחירות. שיקפנו כלפי חוץ את מערך הכוחות מי בעד ומי נגד. פעילי רשת ופעילי מפלגות החלו להפעיל לחץ על הנעשה במפלגות שלהם. כדרכם של דברים כאלו, עמדה רשמית לא הספיקה. תקווה חדשה אמנם תמכה ברפורמה אך רק 3 מחבריה נכחו במשכן. יש עתיד הודיעה לפעיליה שתתמוך ברפורמה, אך רק 7-9 ח"כים היו במשכן וכן על זו הדרך.
עם התגברות הקולות ברשתות החלו ח"כים להגיע למליאה, ומפלגות החלו להביע עמדה נחרצת יותר. הלובי החקלאי הבין שבכלל לא בטוח שינצח בהצבעה ושהגיע הזמן להתפשר.
בזמן קצר סוכמו הפרטים: הרפורמה תימשך, המכסים יופחתו בהדרגה במהלך חמש שנים שתוכנן מראש, למעט 8 גידולים שהמכס עליהם יישאר טיפה יותר גבוה מהמתוכנן והתמיכה הישירה בחקלאים תגדל בשנה הראשונה בלבד. סימן השאלה הגדול קשור לתקנות הגנת הצומח; לטענת משרדי האוצר והחקלאות, הלובי החקלאי התחייב להסכים לשינויים שביקשה הממשלה לבצע. מן העבר השני, נציגי הלובי החקלאי טוענים שלא יהיה כלל שינוי. האם כל צד מדבר בכל אחר לצרכי יח"צ או שמא יש אכן אי הסכמה בין הצדדים – ימים יגידו.
מה שכבר התברר הוא כוחם של האזרחים הקטנים, כאשר הם דואגים לשלב זרועות ולעבוד יחד על מנת לדרוש מנבחרי הציבור לעבוד עבורם.
