מטרת טור זה אינה לשכנע את קהל הקוראים שראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו עבר עבירת שוחד. שאלה זו תוכרע על ידי בית המשפט, בבוא העת. הוא נכתב מתוך רצון להניח בפני הקורא כמה עובדות חשובות בתיק 4000, אחד משלושת התיקים במשפט נתניהו, ובפרט עובדות הנוגעות לשאלה שהעסיקה רבות בחודשים האחרונים את התקשורת הישראלית, לרגל עדותו הממושכת וחקירתו הנגדית של עד המדינה שלמה פילבר בתיק המדובר, שהגיעו לפני שבוע לסיומן: האם נתניהו אכן הנחה את פילבר להיטיב עם יו"ר דירקטוריון בזק שאול אלוביץ'? מדובר בעובדות שחלקן ניתנות לבדיקה על ידי הציבור, והערכה סבירה היא שהן לא תיסתרנה, גם לאחר חקירתם היסודית של העדים על ידי צוות ההגנה. אני מקווה שעובדות אלו יעמדו לנגד עיני הקוראים, בין השאר לאור ניתוחים ופרשנויות שפורסמו במהלך עדות פילבר גם בעיתון זה. האומנם תיק 4000 קרס?
גילוי נאות: עבדתי בפרקליטות שנים רבות, עד לפני כשנתיים וחצי, ואף הייתי מעורב בבחינת תיקי נתניהו. מכיוון שבימים אלו משפט נתניהו מתנהל, אין בכוונתי להיכנס כאן לפרטי מאות הראיות והעדויות בתיק, שוודאי ייבחנו היטב על ידי בית המשפט, אלא לשקף תשתית עובדתית שחלקה הגדול היה ידוע כבר ערב הפתיחה בחקירה שממנה התפתח מאוחר יותר תיק 4000. תשתית זו כשלעצמה מטילה צל כבד על הדרך שבה טיפל משרד התקשורת בענייני בזק ואלוביץ', לאחר שנתניהו מינה את פילבר למנכ"ל המשרד.
עובדה ראשונה: במשך כשנה ניסה אלוביץ' לקבל אישור למיזוג החברות בזק ויס, שהיו בשליטתו, אך משרד התקשורת בראשותם של השר גלעד ארדן והמנכ"ל אבי ברגר לא אישר את המיזוג, מסיבות הקשורות לרפורמות שהמשרד ביקש לקדם. המיזוג היה רווחי ביותר עבור אלוביץ', ונאמד במאות מיליוני שקלים.
עובדה שנייה: לאחר שנתניהו העביר את ארדן למשרד לביטחון הפנים והפך בעצמו לשר התקשורת, הוא פיטר את ברגר ומינה את פילבר במקומו כמנכ"ל המשרד. לפילבר לא היה רקע קודם בתחום התקשורת.
עובדה שלישית: מיום מינויו של פילבר למנכ"ל משרד התקשורת הוא פעל נמרצות לקידום עסקת בזק־יס, ועשה מאמצים כבירים להביא לחתימתה. בתוך כך, פילבר אימץ את עמדת בזק ונמנע מלהכניס לנוסח האישור תנאים וסייגים שהתבקשו על ידי המחלקה המשפטית וגורמים מקצועיים במשרד. פילבר הביא לחתימת העסקה בהתאם למועד שהיה רצוי לאלוביץ', תוך 16 ימים בלבד מיום מינויו. תקופה קצרצרה זו כללה שני ימי שישי ושתי שבתות.
כמעט לא אנושי לצפות שמלאכת החקירה בתיק מורכב כל כך, שיש בו עשרות אלפי עמודי חקירה ומסמכים, מאות נחקרים, חלקם בחו"ל, וחשודים רבים – תהיה חפה מטעויות
במילים אחרות, מה שאלוביץ' לא הצליח לקדם במשך כשנה תחת ארדן וברגר, הוא הצליח לסגור בתוך כשבועיים מיום מינויו של פילבר, והעסקה נחתמה, כאמור, לאחר שפילבר הסיר את המגבלות והתנאים שנקבעו על ידי הגורמים המקצועיים במשרד. מאוחר יותר התברר כי התנהלותו של פילבר בקידום עסקת בזק־יס הייתה פסולה. לדוגמה: פילבר ניהל ערוץ תקשורת חשאי מול אנשי בזק, ללא ידיעת הגורמים המקצועיים במשרד, ואף העביר לאנשי בזק מסמכים פנימיים של משרד התקשורת, באופן פסול ובניגוד מוחלט ליחסים התקינים שאמורים להתקיים בין רגולטור לגוף המפוקח על ידו. חשוב להוסיף כי גם מבקר המדינה בחן את התנהלותו של פילבר סביב הטיפול בבזק בכמה נושאים, וממצאיו, שהובאו בדו"ח שהתפרסם במקביל לחקירה, היו חמורים.
קיימים שני הסברים אפשריים בלבד לנמרצות החריגה של פילבר, המנכ"ל החדש, לקדם את עסקת בזק־יס. האחד: שר התקשורת הממונה על פילבר, נתניהו, ראה בקידום העסקה מטרה דחופה והורה לפילבר לקדם אותה. השני: פילבר, שכאמור לא הכיר לעומק באותה עת את נושא התקשורת בישראל, חשב לבדו שהעסקה טובה וראויה, והחליט בעצמו, ומבלי שקיבל הנחיה כלשהי, לטפל בה בדחיפות, להיענות לדרישות בזק להסרת התנאים והמגבלות שנקבעו על ידי הגורמים המקצועיים במשרד, ולהביא לחתימת העסקה במהירות האפשרית.
יום אחד יצטרך בית המשפט להחליט איזה הסבר מתקבל יותר על הדעת.
בבואו להכריע אם פילבר פעל כפי שפעל בעקבות הנחיה שקיבל מנתניהו, צפוי בית המשפט לשקול גם עובדות רבות נוספות שהתגלו במהלך החקירה, ולהלן חלקן: נתניהו נפגש עם אלוביץ' לפחות פעמיים בתקופה המדוברת; אלוביץ' נהג להתלונן שארדן וברגר מכשילים את עסקת המיזוג; אלוביץ' התערב רבות בתוכני הסיקור של משפחת נתניהו באתר וואלה; אלוביץ' קישר באופן ישיר בין אישור עסקת בזק־יס לתוכן הסיקור באתר וואלה בהתכתבויות טלפוניות רבות שהתגלו במהלך החקירה, וכן, בני הזוג אלוביץ' ודוברו של נתניהו, ניר חפץ, ניסו לשבש את החקירה על ידי מחיקת כל תכתובות הוואטסאפ ביניהם.
חשוב להבהיר שהרבה לפני שנתניהו הפך לחשוד בפרשה זו, התנהלותו החריגה של פילבר הובילה אותו אל ספסל החשודים בחקירה פלילית שניהלה רשות ניירות ערך במהלך 2017. הרשות ניסתה להבין מדוע פילבר מיטיב באופן כה בולט לבזק, ועלה חשד שמא הוא מקבל טובות הנאה מהחברה. נתניהו לא היה מעורב בשום צורה בחקירה זו, ואיש לא "חיפש את ראשו", כפי שנטען אחר כך לא אחת. רק לאחר שנחקרו עדים רבים ונחשפו ראיות רבות, בהן תכתובות רבות שהתגלו במכשיר הטלפון של מנכ"ל וואלה אילן ישועה, קם החשד שנתניהו היה מעורב במערכת יחסים זו בין פילבר לאלוביץ' ובזק, ורק בשלב זה הפך נתניהו לחשוד.
לאחרונה דחה בית המשפט את בקשת הפרקליטות לתקן את כתב האישום באופן שמרחיב את טווח הימים שבו יכולה הייתה להתקיים פגישת ההנחיה. החלטה זו בוודאי אינה נוחה לפרקליטות. עם זאת, הערכה סבירה היא שאם בית המשפט יגיע למסקנה שפילבר לא פעל באופן עצמאי כשהיטיב, כפי שתואר לעיל, עם אלוביץ', אלא בעקבות הנחייתו של נתניהו, הוא לא יימנע מקביעה כזו רק משום שלא הוכח שההנחיה נעשתה בשבוע המצוין בכתב האישום. זאת, לאור העובדה שנתניהו נפגש עם פילבר כמה פעמים לאחר שהחליט למנותו למנכ"ל המשרד, ובפגישות אלו בוודאי יכול היה להנחות אותו בעניין בזק. כזכור, בית המשפט הותיר את הפתח לעשות שימוש בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, המתיר לבית המשפט להרשיע נאשם על פי עובדות שהוכחו במשפט גם אם לא נטענו בכתב האישום.
יש להניח שלא כל טענות הפרקליטות תתקבלנה על ידי בית המשפט. בהחלט ייתכן שהיו כמה תקלות וטעויות של מערכות אכיפת החוק שהתגלו במהלך המשפט ואולי אף תתגלינה בהמשכו. איני מבקש לתרצן. צודק הציבור כשהוא דורש אפס תקלות בכל תיק פלילי, במיוחד בתיק נגד ראש ממשלה מכהן. ואולם, כמעט לא אנושי לצפות שמלאכת החקירה בתיק מורכב כל כך, שיש בו עשרות אלפי עמודי חקירה ומסמכים, מאות נחקרים, חלקם בחו"ל, וחשודים רבים – תהיה חפה מטעויות או תקלות. אבל לא כל טעות היא מהותית, לא כל תקלה יורדת לשורשו של עניין, ולא כל דבר שנטען שהוא תקלה הוא אכן תקלה. בכל אלה יכריע בית המשפט, ולאו דווקא בהתאם לתחזיות ולפרשנויות הרווחות בתקשורת, שאליהן הייתי מציע להתייחס בספקנות.
ולסיום, התייחסות קצרה לשתי טענות מרכזיות שקנו אהדה בציבור רחב בקשר לתיק 4000. הראשונה – שעסקת בזק־יס קיבלה את כל האישורים הנדרשים מהגורמים המקצועיים ולא הייתה שום סיבה לעכבה. משכך, כך נטען, אין כל פסול במעורבותו של נתניהו בקידום העסקה. אלה המעלים טענה זו שוכחים שתמיכת הגורמים המקצועיים בעסקה – אם אכן הייתה כזו – אינה רלוונטיות כלל לשאלת הוכחתה של עבירת שוחד, ואפילו אם מבחינה עובדתית זו אכן הייתה עסקה טובה. זאת, מאחר שעבירת השוחד חוקקה על ידי הכנסת במודע ובמתכוון באופן רחב. כך למשל, חוק העונשין קובע ש"אין נפקא מינה בשוחד… אם נלקח… בעד פעולה שעובד הציבור היה חייב לעשותה על פי תפקידו". כלומר, גם אם נתניהו היה חייב על פי חוק לקדם את עסקת בזק־יס, הוא עדיין עבר עבירת שוחד אם קיבל בעד פעולה זו מתת כלשהי. ההיגיון של הוראת החוק הוא שהערכים המוגנים על ידי עבירת השוחד נפגעים ברגע שעובד הציבור סוחר בסמכויותיו שהוענקו לו כאיש ציבור, כדי להשיג תועלת אישית, וזאת גם אם הפעולה שעשה בתמורה לתועלת הייתה מחויבת על פי תפקידו.
הטענה השנייה היא שסיקור עיתונאי לא יכול להיחשב מתת של שוחד. עיון באותו סעיף בחוק העונשין מלמד ששוחד יכול להיות כל דבר, בכל שווי, בכל צורה ובכל אופן. מה שהופך את המתת לשוחד הוא יחסו של איש הציבור כלפיה, כלומר שעובד הציבור רוצה אותה, מוכן לתת עבורה תמורה באמצעות הפעלת סמכויותיו כאיש ציבור, ומודע לכך שהמתת ניתנה לו עבור אותה תמורה. הסיבה להרחבה זו היא אותה סיבה. אם עובד ציבור עושה שימוש בסמכויותיו למען תועלתו האישית, הרי שלא משנה מהי אותה תועלת. היא יכולה להיות מתת כסף, יחסי מין, זוג נעליים או סיקור תקשורתי אוהד שלדעתו עשוי לסייע לו. מסיבה זו אף קבע המחוקק שבית המשפט לא ייזקק לטענה (גם אם היא נכונה) שמקבל השוחד לא עשה, לא התכוון לעשות או אפילו לא היה מוסמך לעשות את הפעולה שהוא אמור היה להעניק לנותן השוחד בתמורה.
אכן, בדין הישראלי הגדרתה של עבירת השוחד היא רחבה, אך זהו רצון הציבור בישראל, שאותו הוא מבטא בחקיקה באמצעות נבחריו בכנסת.
עו"ד יוסף (ג'ואי) אש כיהן בעבר כמנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה
