אז איזה ציון אתה נותן לעשייה הכלכלית של הממשלה בשנה האחרונה? נשאלתי השבוע. אחרי מחשבה קצרה הייתי מנסח את השאלה מעט אחרת: כיצד השפיעה הממשלה הזו על הכיס שלנו.
העברת תקציב אחרי רוטינת בחירות מתמשכת היא בהחלט צעד חשוב, אפילו כמה רפורמות נדרשות עברו בדרך, בעיקר בעזרת חלק מוועדות הכנסת, כגון ועדת הכלכלה. אבל במבחן התוצאה, אזרחי ישראל שילמו וישלמו מחיר יקר על התנהלות הממשלה בשנה החולפת, או ברוב המקרים על אי התנהלות בכלל.
כן, האינפלציה גואה בכל העולם ועליית המחירים חוצה יבשות, אבל אזרחי ישראל שילמו בחודשים האחרונים מחיר יקר על אוזלת היד של הממשלה, גם בלי קשר לעליית המחירים העולמית. העלאת מחירי הכלים החד־פעמיים, שנתפסה כצעד נקמני גרידא נגד הציבור החרדי, כשבדרך היא מכה בכיסם של מרבית אזרחי ישראל, הייתה רק יריית הפתיחה. כל אזרח ישראלי שילם כאן בשנה האחרונה מאות שקלים ואולי גם אלפים בגלל התור העצום בנמלי ישראל, שהסב נזק אדיר המוערך ב־10 מיליארד שקל בשנה.
כמעט כל מוצר שמגיע מחו"ל – בין שמדובר בחומר גלם לתעשייה ולבנייה ובין שבמוצר מוגמר – התייקר בגלל הפקק הזה. שרת התחבורה מיכאלי ושר האוצר ליברמן חששו מחיכוך עם ההסתדרות ועם עובדי הנמלים, העדיפו להתעלם מהמצב וקיוו לטוב. את המחיר אנחנו שילמנו וכנראה עוד נמשיך לשלם.
עם כינון הממשלה הצהיר לפיד "באנו לעבוד". אולי התכוון למינויים הפוליטיים, או לשיטת מפא"י – לעבוד "עבור בוחרינו"
ואומנם, התייקרות מוצרי הייבוא היא רק נדבך אחד. את עליית המחירים החדה ביותר אפשר לרשום כמובן בשוק הדיור. שר אוצר ושר שיכון שהצהירו תחת כל עץ רענן שמחירי הדיור ימשיכו ויעלו, דרבנו בכך את הציבור לרוץ ולרכוש דירה ותדלקו עליות מחירים. בכלל, השר ליברמן טוען שמחירי השכירות בקושי עלו. עם ניתוק כזה, מה הפלא שהמחירים ממשיכים לעלות.
עם כינון הממשלה הצהיר יאיר לפיד, שכעת עומד בראשה, "באנו לעבוד". אולי הוא התכוון לבליץ המינויים הפוליטיים, שכן למעשה במשך חודשים מאז הקמתה, חלק מהשרות והשרים בלטו בחוסר מעש. כך למשל בתחבורה ובאנרגיה. או שאולי לפיד התכוון לשיטה המקובלת כאן מאז ימי מפא"י – לעבוד "עבור בוחרינו". במהלך השנה החולפת ראינו לא מעט שרים שדואגים בעיקר לאנשי שלומם ולקידום האינטרסים הקואליציוניים, הכול כמובן תחת סיסמאות של "שוויון, צורך חיוני, תיקון עוול" ועוד.
מתי הופשלו השרוולים? בעיקר רגע לפני פיזור הכנסת. דווקא עכשיו כשהכנסת מתפזרת ומי שמנהל את המדינה היא ממשלת המעבר, נזכרו השרים "לעבוד". ביקום מקביל היו קוראים לחלק מהמהלכים הללו "כלכלת בחירות". מי יֵצא עכשיו נגד שר אוצר שמבטיח להוזיל לנו ב־80 אגורות את מחירי הדלק הגואים? כמה ביקורת אפשר להשמיע על תוכנית שנועדה לקדם את המטרו? אז אולי דווקא כלכלת בחירות וההפקרות שמאפיינת אותה יוסיפו לנו כמה שקלים לכיס. מי אמר שהממשלה הזו לא עושה גם דברים טובים?
החתול והשמנת
סך ההתחייבות של מדינת ישראל לתשלומי הפנסיה התקציבית עבר את הרף הפסיכולוגי של טריליון שקל – כך בישר בשבוע שעבר דו"ח החשב הכללי במשרד האוצר. בעוד רבים מהזכאים הללו מקבלים קצבת פנסיה צנועה יחסית, כגון מורים, עובדי מערכת הבריאות ועוד, אחרים מקרב עובדי המדינה בגמלאות מקבלים תשלום חודשי של עשרות אלפי שקלים. פנסיה ממוצעת של שופטים ודיינים, למשל, עומדת על כ־44 אלף שקל, ויש גם כאלה שמקבלים מעל 90 אלף שקל בחודש. שליש מהתקציב לגמלאי מערכת הביטחון הולך לפנסיונרים שמקבלים יותר מ־20 אלף שקל בחודש. בחלק ניכר מהמקרים הסכומים הללו משולמים כבר בגילי 42־47, בעת פרישתם משירות.
יש דרכים רבות לחסוך בהוצאה המטורפת הזו, שיושבת כאבן ריחיים על תקציב המדינה, מבלי לפגוע כלל במקבלי הקצבאות הממוצעות ומטה. בין השאר, באמצעות ביטול שלל הטבות ייחודיות, גביית דמי ניהול שוויוניים, ביטול הטבות מיסוי על הקצבה ועוד. כל סעיף כזה יביא לחיסכון של מיליארדים מדי שנה, אבל נניח את זה בצד.
מי שממונה על רוב תשלומי הפנסיה התקציבית היא מִנהלת הגמלאות במשרד האוצר. מדובר בתשלומים של יותר מ־10 מיליארד שקל בשנה. לכן יש חשיבות רבה לבדיקת וטיוב הנתונים, שעל פיהם משולמות הפנסיות. דו"ח מבקר המדינה שפורסם כבר לפני שנה וחצי, קבע כי אי בקרה וטעויות שונות גורמות לתשלום מיותר של מיליוני שקלים מהקופה הציבורית. מהביקורת עלה כי מנהלת הגמלאות לא מצליבה מידע כראוי עם המוסד לביטוח לאומי, כדי לבדוק מקורות הכנסה נוספים של גמלאים. התברר גם שלא מעט גמלאים ממשיכים לקבל קצבה גם אחרי שהלכו לעולמם.
"לאור העובדה כי מספר הגמלאים צפוי לגדול בשנים הבאות ב־120 אלף איש, מומלץ כי מנהלת הגמלאות תטייב את הבקרות הקיימות ותבחן הגדרת בקרות חדשות ככל הנדרש, במטרה לשמור על אוצר המדינה", כתב אז המבקר. נתון מעניין שדליתי מהדו"חות הכספיים שפרסם החשב הכללי בשבוע שעבר, מטיל ספק גדול ברצון וביכולת של הממונים לעשות זאת.
חישוב תנאי הפנסיה מעוגן בחוקים ותקנות. כל שינוי של חצי אחוז לכאן או לכאן הוא דרמטי; לאורך שנים, ההבדל עשוי להגיע לעשרות אלפי שקלים. בהתחשב בכך שהתשלום מגיע מהקופה הציבורית, מה ש"יותר" לעובד זה "פחות" למדינה, וכן להפך. לכן יש חשיבות רבה לשאלה מי עורך את החשבון המכריע שקובע את קצבת הפנסיה של העובד, ומי מפקח על ההליך הזה.
מתברר שישנן קבוצות בקרב עובדי המדינה שגם מחשבות לעצמן, גם מפקחות על עצמן ובחלקן גם משלמות לעצמן, לעיתים בלי עין חיצונית שמפקחת. כך למשל השופטים והדיינים, שנהנים באופן מסורתי משכר שהוא מהגבוהים ביותר במגזר הציבורי, הן בשנות עבודתם והן לאחר פרישתם. בניגוד לעובדי הוראה למשל או לעובדי מערכת הבריאות הממלכתית, שעבורם נציבות שירות המדינה היא שמאשרת את תנאי הפרישה, ואגף החשב הכללי מופקד על בחינת התנאים ועל אישור הגמלה – אצל השופטים הכול "נסגר בפנים". השופטים עצמם, קרי הנהלת בתי המשפט, הם שמאשרים את תנאי הפרישה והם שמופקדים גם על בחינת ואישור התנאים שנקבעו.
השופטים הם לא היחידים. גם חברי הכנסת קובעים, בוחנים ומאשרים את הקצבאות של עצמם, וכך קורה גם לגבי תנאי הפרישה בצה"ל. לחשב הכללי או מי מטעמו אין ממש דריסת רגל במקומות הללו. "בגופים בהם אגף החשב הכללי הוא הממונה על הגמלאות או הגוף המשלם את הקצבה, קיימים תהליכי עבודה המאפשרים בקרה ושקיפות על תשלומי הקצבה", נכתב בדו"ח. במילים אחרות – היכן שהוא לא מעורב, אין ממש פיקוח.
