לקח לי זמן להסכים להתבטא בפומבי על "סערת קמפיין הנידה" שהציפה את הרשתות בשבוע שעבר, לאחר שפורסם שידועניות מקבלות כסף כדי לקדם את שמירת המצווה. הסיבה לרתיעה שלי ברורה: מבחינתי הנושא הזה כאוב במיוחד. הייתי נותנת הרבה כדי לזכות לקיים שוב את המצווה הזו לצד בעלי, אבל כורח המציאות מחייב אותי להשקיף מהצד ולהשתדל לא להתכווץ יותר מדי כששואלים לדעתי.
ובכל זאת, האופן שציירו בו את מצוות טהרת המשפחה כאב לי הרבה יותר. וכאבה לי ההתחלחלות בציבור החילוני – ואולי גם קצת בתוך המחנה שלי – מעצם קיומה של מצווה כזו. אבל הסערה התורנית גם הזכירה לי סיפור אחד מרבים שאירעו כשרזיאל התבקש לפסוק ב"מראות דמים", ונתקל במקרים קשים שהלב לא יכול לעמוד בהם.
מתנה כשתהיו מותרים
בשעת ערב מאוחרת יחסית, כשכבר התכוננתי ללכת לישון, רזיאל הודיע שהוא יוצא רגע החוצה כי מישהו רוצה לדבר איתו. ידעתי שכמה שעות קודם לכן הוא קיבל שאלה בהלכות טהרת המשפחה שהטרידה אותו מאוד, ואפילו התקשר לכמה רבנים ולחברים שיוכלו לעזור לו להגיע לפסיקה הנכונה. לא היה לי כמובן מושג מי השואל או מה המקרה, אבל הנחתי שהיציאה של רזיאל מהבית קשורה בזה. הלכתי לישון, יודעת מניסיוני שהוא יחזור מאוחר, לאחר שיחה ממושכת שמטרתה להעניק מעט עידוד לאדם שזקוק לכך.
כעבור כמה שעות התעוררתי למשמע שמי. פקחתי עיניים בחושך וראיתי את רזיאל יושב על המיטה, מחשב נייד על ברכיו. "אני צריך עזרה", הוא אמר לי בקול שקט.
הסתכלתי בשעון: אחת בלילה. "מה העניין?", שאלתי. "אני צריך שתמצאי לי צימר לזוג לעוד שבוע, במקום יפה", הוא אמר. "משהו לא יקר, נסי אולי דרך הסתדרות המורים". במאמר מוסגר אציין שרזיאל היה נטול יכולת התמצאות בכל מה שקשור במחשבים ("איך אני פותח דף חדש בוורד?"), בכסף ("מה המצב בבנק? אני יכול לקנות מדפסת חדשה? יש לנו חסכונות?") ובכלל בענייני העולם הזה.
הייתי מעדיפה שנצליח לשמור על מצווה עדינה כל כך רחוק ממקומות זולים וגסים כמו האינסטגרם והטיקטוק. אבל בדור של גירויים אינסופיים עד כדי קהות חושים – גם למצוות מותר לקבל עטיפה נוצצת והוליוודית
קמתי בעיניים טרוטות והתיישבתי לידו. לקחתי אליי את המחשב, שוטטתי כמה רגעים באתרים שונים, ומצאתי משהו מתאים. "את יכולה להוציא שובר לצימר הזה ולהדפיס אותו עם פתק?", הוא שאל. "תכתבי ככה: לצערי לא הצלחנו להתיר לכם, אבל קחו מתנה ממני, כשתהיו מותרים". אחר כך לקח את השובר והפתק, אמר תודה ויצא שוב החוצה.
וככה, בלי לדעת פרטים, זכיתי באותו הלילה לקבל הצצה נדירה לליבו של בעלי. רזיאל לא היה יכול לשקוט ולנוח כשהוא יודע שבני זוג כלשהם זקוקים יותר מתמיד לימי טהרה, והוא זה שנאלץ להודיע להם על דחייה.
כואב אבל יותר
קשה להיות שומר תורה ומצוות, והמצווה של טהרת המשפחה היא לפעמים על גבול הבלתי אפשרי. לא מעט מחברותיי, וכך גם אני, יכולות לספר על הימים הקשים שאחרי הפלה או לידה שקטה, או אפילו אחרי לידה משמחת אך כואבת וארוכה, כשאישה צריכה יותר מכול לבכות לתוך חיבוק מהאיש שלה, אבל הדבר פשוט אסור הלכתית. זוגות רבים מתמודדים עם ימי נידה ארוכים יותר מימי הטהרה, וחיים במציאות כואבת שעלולה לגבות מחירים כבדים, ברובד הפיזי וברובד הנפשי.
אבל לא סתם הם מוכנים לשלם את המחיר הזה. יש בטהרת המשפחה הרבה יותר מעניינים טכניים של שמירת נגיעה וטבילה במים אחרי שמישהי זרה סקרה אותך מכף רגל ועד ראש. אני מאמינה שהמצווה הזו שמרה ועדיין שומרת על ייחודנו בין שאר אומות העולם, ובוודאי מייקרת ומציתה בכל פעם מחדש את חיי הזוגיות, את הציפייה של האיש לאשתו ולהפך. הנטל עלול להיות כבד, ולכן חשוב לי שתדעו שאצל רבנים גדולים ומכובדים, הרגישות לנושא הזה גבוהה יותר מבכל פסיקה אחרת המגיעה לשולחנם. אין לי ספק שרוב הרבנים שנתקלו בשאלה הלכתית סבוכה הקשורה להלכות נידה הפכו עולמות ולא נחו עד שהקיפו מכל כיוון את הסוגיה על כל בעיותיה ופתרונותיה, כדי להקל ככל האפשר על הזוג השואל.
וכעת, לגבי הקמפיין.
אני מאלו שמאוד שמחים בו, ולא אכפת לי אם המציגות הן שחקניות בלבד. כמובן, בעולם אוטופי הייתי מעדיפה שמצווה עדינה כל כך, שנוגעת בעניינים שבינו לבינה, תישאר במקום החשוב והקדוש שלה. הייתי מעדיפה שנצליח לאורך הדורות לשמור על האוצר הזה רחוק ממקומות זולים וגסים כמו אינסטגרם וטיקטוק. אבל בדור של גירויים אינסופיים עד כדי קהות חושים – גם למצוות מותר לקבל עטיפה נוצצת והוליוודית, ואולי אפילו אין ברירה. בטח במצווה הכוללת בתוכה כל כך הרבה מורכבויות ואתגרים.
אם הצלחנו למסחר את השבת ואת התפילין, ובסופו של דבר זה עבר לכולם חלק בגרון, אני לא רואה שום סיבה לא להכניס לאותו תהליך מצווה נוספת, חשובה ומיוחדת לא פחות. ואם התמורה של הקמפיין היא קדושה וטהרה, אז גם כשלצערי אין לי עם מי לחלוק את המצווה הזו – תרשמו אותי, אני בפנים.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
