אם אתם לא נמנים עם חובבי האקטואליה שגולשים ברשתות החברתיות, כנראה לא שמעתם את שמה של איילת לאש, שהרדיפה כלפיה מצד המשטרה והפרקליטות היא ההגדרה המילונית ל"סתימת פיות".
לאש היא אזרחית נורמטיבית, מורה לחינוך מיוחד בשנות השלושים לחייה, תושבת רחלים שבשומרון. בשעות הפנאי שלה היא פעילה ברשתות החברתיות, ומדווחת לא מעט בפייסבוק ובטוויטר על יידויי אבנים ופעולות טרור אחרות ביו"ש, לצד מתקפות לאומניות אחרות בכל רחבי הארץ. לתחושתה האירועים הללו לא מקבלים תשומת לב מספקת בזירה הציבורית, ובפרסומיה היא מנסה להגביר את המודעות אליהם. מטבע הדברים כותבת לאש גם את דעתה האישית על המאבק הלאומי בישראל, ומביעה דעות מימין המפה הפוליטית.
ברשתות יש מי שלא אוהבים את פעילותה של לאש, ובעיקר את התעקשותה לא להסתפק בתיאור הסביל "אבנים נזרקו" או "יהודים הותקפו", אלא לכתוב מפורשות שהתוקפים וזורקי האבנים הם ערבים. חשבון הפייסבוק שלה הושעה ונחסם לא פעם בעקבות השימוש במילה האסורה "ערבים". לאחר שהבינה שהמאבק באלגוריתם חסר סיכוי, החלה להשתמש במילות תחליף. עוקביה כבר מכירים את מילות הקוד "שבדים" או "חדי קרן", שתקפו יהודים בכל מיני מקומות בישראל.
כל זה היה יכול להיות סיפור משעשע על מאמצי התקינות הפוליטית להסתיר את המציאות העגומה, אלמלא השבוע נחקרה לאש במשטרה על פעילותה ברשתות. זו לא חקירתה הראשונה, גם לא השנייה: לא פחות משלוש פעמים זומנה לאש למשטרה. אגב, לחקירתה הקודמת, לפני כשלושה חודשים, הגיעה לאש עם בתה התינוקת, אז בת שבועיים. ובכל פעם השיחה נסבה סביב פרסומיה ברשתות החברתיות.
השבוע למשל סיפרה לאש שהחוקרים הציגו בפניה ציוץ שכתבה בטוויטר: "ערבים מציתים 90% מהשרפות, 500 הצתות בחודש בממוצע ביהודה, שומרון וירושלים, ואז הם בוכים בטוויטר שלהגיד שהם מציתים זה אנטישמיות. תקשיבו מחבלים, נגמרו הימים שה־PC הכתיב לנו מה לומר. ערבים מציתים לנו את המדינה בהצתות, התפרעויות, פוגרומים, פרוטקשן ורציחות, לא נשתוק עוד. מחבלים".
בציוץ אחר שהוקרא בחקירה, לדבריה, היא כתבה ש"הגיע הזמן להחזיר את פתרון הטרנספר של רחבעם זאבי הי"ד לארסנל הפתרונות של ישראל מול האויב הערבי. ניסינו לתת להם נשק, אדמה, כסף, אפליות מתקנות, אשרות עבודה, פרוטקשן, את הדרום את הצפון ואת לב הארץ, זה לא עבד. עדיין רוצים לשחוט אותנו. טרנספר טרם נוסה. הגיע הזמן". גם בחקירותיה הקודמות התעמתו איתה החוקרים בנושא פרסומיה ברשתות החברתיות.
בחקירה הראשונה, לפני כחצי שנה, נמסר ללאש שהתלונה נגדה הוגשה בידי התנועה הרפורמית, ארגון שתחום פעילותו בישראל הפך לפוליטי לחלוטין, הרבה מעבר לענייני דת ומדינה. אלא שעם כל הכבוד למגישי התלונה, הבעיה האמיתית היא בהחלטת המשטרה והפרקליטות לזמן את לאש לחקירות חוזרות ונשנות. חשוב להבין: החלטה כזו איננה מתקבלת על ידי איש משטרה זוטר. כשמדובר בעבירות בתחום חופש הביטוי, המשטרה מחויבת לקבל את אישור הפרקליטות לפתיחה בחקירה, ואישור כזה אכן ניתן במקרה של לאש. משמעות הדברים היא שהחקירה נערכת בהסכמת הדמויות הבכירות ביותר במערכת אכיפת החוק.
לאש אף מספרת שבחקירותיה נאמר לה מפורשות שהחקירות נערכות לבקשת פרקליטות המדינה, ושהשוטר אף שאל אותה מדוע למרות חקירותיה היא ממשיכה לכתוב נגד ערבים, במה שנראה כרמז ברור לכך שמטרת החקירה היא לגרום לה לחשוש להמשיך את פעילותה ברשת.
ההתבטאויות של לאש ברשתות אינן יוצאות דופן או בוטות במיוחד. ברחבי הרשת תוכלו למצוא רבים שמתבטאים באופן קיצוני הרבה יותר ונהנים מחופש ביטוי מוחלט, ובצדק. תיק החקירה נגד לאש היה צריך להיסגר מזמן, אך מעבר לכך, במשטרה ובפרקליטות צריכים לעשות בדק בית עמוק בשאלה איך בכלל הגענו למצב שאישה נורמטיבית נחקרת על פרסומים כאלו. עד שזה ייעשה, הפרשה צריכה להדיר שינה מעיני כל מי שהזכות לחופש ביטוי במדינת ישראל חשובה לו.
