אחת מתופעות הלוואי ההכרחיות-אך-מגונות בתקופת בחירות – להלן ארבע השנים האחרונות כמעט ברצף – היא פאנלים ארוכים ומתישים של ראשים מדברים מכל גווני הקשת. הם צועקים ומתווכחים, רבים ומתלהטים, ונעים כלהקה מתוזמרת וידועה מראש בין האולפנים.
כל מי שעובד בתקשורת מכיר את אותו ספר הפקה מפורסם, שבו רשומים אותם עשרים שמות נדושים לעייפה, שתמיד מוזמנים לאותם דיונים נדושים לעייפה. כל אחד – באולפן ובבית – יודע בדיוק מה יגיד השני ומתי, מה תהיה התגובה, לפעמים אפשר להשלים להם את המשפטים מרוב שהם צפויים. קשה להאשים אותם, כלומר את מפיקי ועורכי תוכניות המלל בדיוק כמו את הפאנליסטים – זהו מצבנו ומישהו צריך להתייצב בקובייה האידיאולוגית שעיצב לעצמו. אה, ובל נשכח – רוב עצום מאותם פאנליסטים הינם גברים. כך יצא.
בשל כל הנ"ל, היה מרענן אמש לגלות את רנין בולוס ואופיר דיין. שתיהן נוכחות בטוויטר לא מעט, אבל הרבה פחות מוכרות לקהל הרחב. שתיהן הפציעו כפאנליסטיות בתוכנית "סדר עולמי" עם ערד ניר, שמהווה סוג של מנת פתיחה לערב הפוליטי של מוצ"ש בחדשות 12. זה לא "פגוש את העיתונות", אשר שם עדיין שולטים אותם השמות הידועים מהפסקה הראשונה, ובכל זאת, גם בשביל טבילת אש זוהי בהחלט סוג של בשורה.
שתי הנשים הללו, הפוכות כמעט בכל נושא בדעתן 180 מעלות, ניהלו שיח מכבד ואינטליגנטי בכמה נושאים שעל סדר היום, והוכיחו שאפשר גם לחדש וגם לשמור על שיח ענייני ולא מתלהם. רק הערה אחת, אם יורשה: דיין, שסיימה לא מזמן כמה שנות לימוד באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, תויגה בתוכנית תחת הכותרת "פעילה ציונית". רנין בולוס, לעומת זאת, קיבלה את התיוג "אשת תקשורת".
מעבר לעובדה שהסאבטקסט שניתן להבין כשמציבים את שתיהן אחת מול השנייה הוא שבולוס היא "פעילה לא ציונית" – ולא נראה שבולוס תחתום על הטייטל הזה, בהחלט אפשר להעניק את התואר "אשת תקשורת" גם לדיין, שמפרסמת קבוע טורים ב"ישראל היום". אבל זה בקטנה. תנו לנו עוד פאנליסטים ופאנליסטיות כמו בולוס ודיין, שלא תמיד נדע מה בדיוק הן עומדות או עומדים לומר בעשר השניות הבאות.
