כשהייתי ביסודי, המורה לאומנות לימדה אותנו על מהפכת הדפוס. היא סיפרה איך זה התחיל, איך באמצע המאה ה-15 יוהן גוטנברג מצא פטנט יעיל להדפיס ספרים רבים במקביל ובעלות נמוכה, במקום להעתיק אותם מילה במילה. אפשר לומר שזה היה סוג של סטארט אפ ששינה את העולם שלנו בצורה משמעותית. גוטנברג יצר לוח שעליו סודרו האותיות בכתב מראה. את הלוח הטבילו בדיו ואז, הצמידו אותו לנייר. ניתן היה להשתמש בלוח פעמים רבות, כך סוף סוף התחילו לייצר ספרים בכמויות גדולות, במחיר זול יותר ובאופן נגיש יותר. יצרנו בכיתה לוח כזה בעצמנו. במקום להצמיד אליו אותיות, הצמדנו צורות כמו פרפרים ולבבות.
לקח לי הרבה זמן להבין את האנלוגיה הזאת למערכות היחסים בחיי. לקח לי שנים להבין איך זה שאבא שלי נפטר כשהייתי ילדה, הפך אותי לאישה שלא סומכת על גברים, מישהי שמאמינה שהם תמיד עוזבים מתישהו, מישהי שמנסה להאמין שהיא יכולה הכול לבד, כי ממילא היא תצטרך להסתדר לבד בסוף.
זה הופך אותך למישהי שלא מוכנה להיכנס לשום דבר עד הסוף באמת. מצד שני, את רוצה להאמין שאת כן שם עד הסוף. אז את עושה כל מה שאת יכולה. את מתנהגת כמו קורבן, את מרגישה אומללה, את לוקחת על עצמך עוד ועוד כדי שמי שאיתך לא ירצה ללכת, ובו זמנית, את ההתמסרות האמיתית שלך, את לא חולקת עם אף אחד.
את לא רוצה שיעזבו אותך שוב. ממש לא. אבל בתת המודע שלך, את מוכנה לזה. תת המודע שלך צופה את זה ומתנהג כאילו זה בדיוק מה שהולך לקרות. אז את נכנסת למערכת יחסים חדשה. הכול מרגיש אחרת. את מאמינה שהפעם הוא כל כך שונה מהגברים שהיו לך עד עכשיו.
ואז, ירח הדבש נגמר, ולאט לאט, מי שהיית ומה שאירע לך עד היום, מתרחשים שוב. ואת לא מאמינה שזה שוב קורה. אבל זה בדיוק כמו אותו לוח, רק עם צבע טרי, שמניחים שוב, על אותו הנייר.
אז איך שוברים את הדפוס?
קודם כל מבינים שהוא קיים. הוא חייב להיות קיים, אחרת כבר היינו במערכת יחסים מאושרת. ברגע שאנחנו מוכנים לקבל את העובדה שהדפוס קיים, ננסה לזהות אותו. לא בעזרת הסיפור. תפאורות הן עסק משתנה. לכו על רגשות. איך הרגשתם בתוך מערכות היחסים שלכם? האם יש רגש אחד או יותר, שחזר על עצמו? כי אם כן, זה הדפוס!
ברגע שזיהינו את הדפוס, ההמלצה שלי היא לעשות רשימה כתובה של כל מה שהרווחנו בזכותו בחיים. אילו כישורים רכשנו בזכותו? לאן הלכנו בגללו? ממה נפרדנו? מה גילינו על עצמנו? הרשימה הזאת קריטית כי היא האדם שאתם באמת. זה שלא הכרתם בגלל ההתמקדות של תת המודע בדפוס.
כשהבנתי את הדפוס שלי, החלטתי שאני נשארת בבית עד שאני משנה אותו. לא יצאתי לדייט במשך כמה חודשים. במקום זה, ישבתי על הרשימה. גיליתי שאני עצמאית, אחראית, חכמה, מסוגלת, מצחיקה, שובבה, כותבת, לומדת ועוד. כל כך הרבה דברים שמעולם לא היו בפוקוס שלי. אומנם יש לי גם דפוסים אחרים שעוד לא מצאתי, אך יש כאלה שמצאתי ואני עדיין עובדת על עצמי כדי לשנות.
אני מרכיבה אותיות חדשות על הלוח וכבר לא כתוב בהן "קורבן" או "לא סומכת על גברים". כתוב "עצמאית", "ראויה", "מתמסרת".
