עולם התקשורת אכזרי, לעיתים אף יותר מהאסקימוסים בחוג הקוטב. הסגידה לנעורים, לגיל הצעיר, שקיימת בכל שדרות החברה, בולטת במיוחד בתחום התקשורת. מלבד טאלנטים בודדים, חיי המסך של עיתונאים ומגישים מסתיימים מוקדם באופן יחסי. אך בעוד אצל אנשי השלג מושלכים הזקנים את מותם, בתקשורת הם נעזבים אבל נותרים עמנו כדי לראות את יורשיהם מתיישבים על כיסאם. דוד ויצטום ועמנואל הלפרין הם מהדמויות המזוהות ביותר עם הערוץ הראשון של רשות השידור. מאחורי כל אחד מהם קריירה עיתונאית עשירה ומרשימה, שלא הייתה מביישת גם היום אף אחד מעיתונאי הטלוויזיה הבולטים בישראל. אך עם חילופי הדורות בשידור הציבורי נדחקו שניהם מהעשייה ויצאו לפנסיה, אף שמבחינה אינטלקטואלית כוחם עוד במותניהם.
דווקא משום כך היה חן רב בהחלטה להזמין לאולפן התוכנית "חדשות הלילה", היורשת הרשמית של תוכנית הלילה המיתולוגית "מהיום למחר" את ויצטום והלפרין. מדובר בשניים מהעיתונאים המעמיקים ביותר שנראו על המסך הישראלי, שהגשתם התאפיינה מאז ומעולם ברוחב דעת ובהעמקה. ואכן, כאשר באו ויצטום והלפרין להסביר למגיש הטרי של חדשות הלילה, עקיבא נוביק (שהחליף את רומי נוימרק), מה ייחד את תכניתם הותיקה "מהיום למחר" על פני שלל תוכניות המלל החדשותי, הם ציינו קודם כל את השאיפה להעמקה. "הלילה זה הזמן שבו אנשים יכולים להרחיב דעת", אמר הלפרין, ואילו ויצטום ציין ביושר שהיה בסגנונה של התכנית גם אליטיזם מסוים, "רחביה, אוניברסיטה. אנחנו לא מתביישים בזה".
אולם, לצד הרצינות, נוביק לא נמנע מלהיזכר בעזרתם של השניים גם ברגעים המחויכים יותר שאיפשר הפורמט הלילי למגישי "מהיום למחר". כמו למשל תוכנית שבה הוצבה על שולחנו של הלפרין ערימה קטנה של שלג שנאספה מחוץ לאולפן, במהלך שיחתו עם החזאית שרון וכסלר. זאת במטרה להעניק גם לצופי התכנית במרכז הארץ משהו מאווירת השלג שאפפה באותו לילה את האולפן הירושלמי שמוקם בשכונת רוממה.
לסיום ניסה נוביק לחלוב מצמד המגישים המיתולוגיים עצות למגיש תוכנית לילה, אך תשובתו של הלפרין הפתיעה בכנותה, "אנחנו אנשי המאה ה-20, אתה איש המאה ה-21, אין לנו יומרות ללמד אותך". ואולי זוהי תמצית חילופי הדורות, הכאובה אך הבלתי נמנעת, שעברה בשנים האחרונות על התקשורת הישראלית כולה, ואפילו על השידור הציבורי עצמו.
