דפוס חדש מסתמן במחנה האנטי-ציוני הקיצוני בארה"ב. שימוש באירועים מובהקים של שנאה רצחנית, הרווחים כיום בערי ארה"ב, על מנת להכפיש את ישראל, הישראלים והיהודים – תוך עיוות ההקשר המקורי באמצעות לוקליזציה או אוניברסליזציה שלו.
התגובות שנשמעו מצד רבים בתנועה האנטי-ישראלית לרצח ההמוני האחרון בבפאלו, לצד התגובות ביום השנה השני להירצחו של ג'ורג' פלויד, מדגישות את הדפוס האמור. בשני המקרים, פעילים אנטי ציונים מיזגו את הדיון באירועים המזעזעים הללו עם היבט כלשהו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לא זו בלבד שאסטרטגיה כזו נוטה להידרדר לאנטישמיות מובהקת, היא גם חותרת תחת הרעיון המקורי של אקטיביזם מסוג זה. האשמות באנטישמיות וודאי שאינן מסייעות לקידום זכויות הפלסטינים ובה בעת הן פוגעות בקמפיין הלגיטימי לקידום נושאים של צדק גזעי בארה"ב.
אירוע הירי הטראגי שאירע בבאפלו ב-14 למאי וכוון לאמריקאים שחורים, אירע יום לפני שהפלסטינים (והאקטיביסטים למען הפלסטינים) ציינו 74 שנים לאירוע הנכבה ("יום הנכבה"), המסמל את היווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים בתקופה שסביב הקמת מדינת ישראל ב-1948.
בניסיון לנצל את הקרבה המקרית שבין האירועים, פלגים מסוימים בתנועה האנטי-ישראלית בארה"ב מיזגו את אזכור יום הנכבה עם ניסיון להקביל בין המעשה הרצחני בבאפלו ובין הדחייה הפלסטינית להקמתה של מדינת ישראל. באקט של אוניברסליזציה צינית הם טענו שהציונות, או התמיכה בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, היא צורה של גזענות הדומה לתמיכה בעליונות גזעית. משכך, לפי אותו היגיון מעוות, הרצח של אמריקאים שחורים בידי אדם לבן התומך בעליונות גזעית, דומה באופן כלשהו למאבק היהודי להגדרה עצמית.
להלן מספר דוגמאות לכך:
1. "פרויקט הצדק של עדאלה" – קבוצה אנטי-ישראלית הפועלת מארה"ב, פרסמה את הציוץ הבא: "עלינו לפעול כדי לשים קץ לכלל מערכות העליונות שמולידות שנאה ואלימות. הקץ לעליונות לבנה. הקץ לאנטישמיות. הקץ לציונות. מחשבותינו עם באפלו הלילה".
2. הקמפיין האמריקאי למען זכויות הפלסטינים פרסם את הציוץ הבא: היום הוא #Nakbaday – יום השנה ה-74 לטיהור האתני שביצעה ישראל בעם הפלסטיני, הממשיך מאז 1948. היום אנו נאבקים גם למען שחרורם של שחורים ומתאבלים על מתקפת העליונות הלבנה בבאפלו. כל צורות הדיכוי קשורות זו לזו והמאבק בהן הוא אחד".
3. המשורר והאקטיביסט האנטי ציוני רמי קנאזי פרסם את הציוץ הבא: "מדוע סולידריות משנה. היום יום הנכבה. קהילות אחרות כואבות ומתמודדות עם כוחות של עליונות גזעית. אם לא ניאבק נגד כל מערכות הדיכוי ונעסוק בבנייה משותפת, הדיכוי שמולו אנו עומדים לא יסתיים לעולם, גם אם נטעה לחשוב שכן".
באמצעות אפיון שגוי ומכוון של הציונות, הקבוצות הללו קוראות למאמץ קולקטיבי ולמאבק במה שיהודים החשיבו מאז ומעולם כגרעין הציונות – הזכות להגדרה עצמית כיהודים.
אין מדובר רק בטקטיקה של שינוי ההקשר, אלא גם במאמץ לעוות את ההגדרה של הציונות כביטוי להגדרה עצמית יהודית, המשקפת כמיהה אותנטית של אלפי שנים לשוב למולדת ההיסטורית של העם היהודי. השמצה כזו של הציונות מהווה נישול יעיל של יהודים ממורשתם ומזהותם, שכן הרוב המכריע של יהודים ברחבי העולם מזהה את עצמו עם הציונות, בדרגה כזו או אחרת, באמצעות שמירה על קשר עם ישראל.
יום השנה השני לרצח ג'ורג' פלויד, שצוין ב-25 למאי, האיר באופן דומה את הדרכים שבהן קבוצות אנטי-ישראליות ואקטיביסטים בודדים עושים שימוש באירוע הרצח, כדי להחריף את ההכפשות כלפי הציונות והציונים. אלא שהפעם הדרך הייתה דווקא לוקליזציה של המסר – ולא אוניברסליזציה שלו. מספר אקטיביסטים אנטי-ציונים בולטים טענו את הטענה המקוממת שלפיה ישראל "ייצאה" לארה"ב את שיטת החנק (באמצעות הברך) שבה נעשה שימוש ברצח של פלויד. טענה כזו מערבת מין שאינו במינו וממזגת את הסכסוך הישראלי פלסטיני עם הסוגיה הפנימית של אלימות משטרתית בארה"ב.
להלן כמה דוגמאות לכך:
1. סולן פינק פלויד, רוג'ר ווטרס, טען בראיון שנתן לאמצעי התקשורת הפרו-רוסי RT, כי חניקה באמצעות הברך היא "טכניקה ישראלית, שאותה פיתח צה"ל בגאווה בשטחים הכבושים בפלסטין".
2. הכתב לעניינים פלסטיניים של The Nation, מוחמד אל קורד, שיתף בטוויטר תמונה של חיילים ישראליים העושים שימוש בטכניקה דומה וכתב: "כוחות ציוניים עושים שימוש בטכניקת הריתוק הידועה לשמצה באמצעות הברך על הצוואר, שאותה ייצאו לקהילות הלא לבנות בארה"ב באמצעות תוכניות חילופים רצחניות".
3. שדרן הרדיו והסופר הפלסטיני-אמריקאי סמאר ד.ג'ראח צייץ בתגובה לתמונה דומה: "אם תהיתם מהיכן למד הרוצח של #georgefloyd את טקטיקת הברך #ApartheidIsrael #SaveSheikhJarrah."
האמת הכואבת היא שאקטיביסטים אנטי-ציונים רבים בשמאל עושים שימוש בקושי האמתי והבלתי ניתן להכחשה של הפלסטינים כדי ליצור בובת דחליל, שבאמצעותה אפשר להטיח האשמות שגויות על ישראל – על שהיא יוצרת ומייצאת גזענות ואלימות משטרתית לארה"ב ומעבר לה. האשמות אלו הן לא אחת ניסיון לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל כולה, אלא שעוולות כלפי הפלסטינים והזכות להגדרה עצמית של יהודים אינן מוציאות אלו את אלו.
למעשה, הסיכון שבעירוב ומיזוג הנושאים הללו הוא דה-לגיטימציה של המטרה הפלסטינית עצמה, הנובעת מהכנסתם של רטוריקה ודימויים אנטישמיים אל תוך השיח. התפיסה האנטי-ציונית שלפיה יש לעקור מן השורש את הציונות על מנת לממש אל השאיפות הלאומיות של הפלסטינים, היא רעיון הרסני ומזיק שיש להתנער ממנו ברמה הציבורית.
שרון נזריאן היא סגנית נשיא בכירה לנושאים בינלאומיים בליגה נגד השמצה לשעבר
