לחיצת היד האיתנה בין נשיא ארה"ב ג'ו ביידן וראש האופוזיציה בנימין נתניהו זכתה אתמול (ד') לתשומת לב בעיקר בשל רגע מביך בסיקור האירוע בחדשות 12, כאשר דנה ויס טענה בלהט שביידן התעלם מראש הממשלה לשעבר על אף המציאות ההפוכה. אולם לא רק בישראל התייחסו לרגע התמים-לכאורה: שלל ידיעות פורסמו בעניין בארה"ב, אבל לא בגלל נתניהו.
טרם יציאתו לנסיעה מדינית ראשונה במזרח התיכון, צוותו של ביידן תדרך כי הנשיא מתכנן להימנע לגמרי מלחיצות ידיים. הסיבה הרשמית: גל שישי של קורונה ששוטף בימים אלו את ארה"ב ומעלה שוב את מספרי הנדבקים, החולים הקשים והמתים. את לחיצות היד, הסבירו עוזריו, יחליפו "כיפי אגרוף" (fist bump), שהם לכאורה בטוחים יותר בריאותית.
אלא מה? מאחורי הסיבה המעט-תמוהה הזו (לא ברור כמה מועיל בריאותית השינוי הזה, במיוחד בהתחשב בעובדה שביידן אפילו הפסיק ללכת עם מסכה) עמדה סיבה מעניינת הרבה יותר, והיא קשורה ליעד הבא של נשיא ארה"ב: ערב הסעודית.
לג'ו ביידן יש בעיה: הוא זקוק לערב הסעודית ומנהיגה בפועל מוחמד בן-סלמן, כי יש לה משהו שהוא זקוק לו נואשות: נפט, הרבה נפט. אלא שבמפלגה הדמוקרטית, בן-סלמן הפך לדמות לא פופולרית בלשון המעטה מאז שהתברר שהוא אחראי לרצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י בטורקיה. ביידן יודע את זה, יודע שאין לו דרך להימנע מפגישה עם המנהיג הסעודי, ויודע שתמונה של השניים לוחצים ידיים בחום תיראה רע מאוד בתקשורת בבית. הפתרון? להודיע שהוא לא ילחץ ידיים עם אף אחד "בגלל הקורונה", להוכיח את זה בישראל, ואז להגיע לערב הסעודית ולהסתפק בנקישת אגרוף בלבד.
אבל ביידן, כמו ביידן, שכח. ואחרי החלפת כיפי אגרוף עם ראש הממשלה לפיד והנשיא הרצוג, הוא לחץ ידיים לא רק עם נתניהו, אלא גם עם נפתלי בנט. התמונות מיהרו להגיע לכל גופי התקשורת הגדולים באמריקה, שתהו בזה אחר זה למה הוא עושה בדיוק את מה שאמר שהוא לא יעשה (בלומברג כינו את הרגע "פיאסקו"). וכך, במחווה תמימה ושגרתית לכאורה, ביידן הרס את תוכנית מחושבת של הצוות שלו, והעמיק עוד טיפה את המשבר הפוליטי של מפלגתו.
