קולולולולו! השבוע חגגתי יום הולדת שלושים וחמש! בדרך כלל בתקופה הזו של יום ההולדת שלי אני משתבלל לתוך עצמי עם מלא מחשבות כאלה קשות ושחורות על החיים. אני זוכר איך לפני שנתיים, כשהייתי בן שלושים ושלוש, מצאתי את עצמי מתבוסס בתוך בוץ סמיך של עצבות, אייי זה היה נורא, במשך כמה שבועות לא הצלחתי להוציא את עצמי מהעצבות הזו, אין לי מושג מה עבר עליי, יש לי תקופות כאלה לפעמים. אבל השנה, באורח פלא, יום ההולדת שלי דווקא בא לי בטוב. אני שמח שנולדתי, ואני שמח בחיים שלי, ואני שמח באישה שאיתי, ואני שמח בילדים שלנו, ואני שמח בשגרה שלי, ואני שמח בחברים שלי, ואני שמח בעיר שבה אני גר, ובאדמה שעליה אני מסתובב, ובעולם הזה, שיש בו כל כך הרבה כאב, וכל כך הרבה חסד, ובעיקר אני שמח במבט שלי על החיים האלה. היו שנים שהסתכלתי על החיים במבט ציני כזה, מאוכזב ונוקב, היו לי תקופות אחרות בחיים, קשות ומחוספסות יותר, אבל השנה, ככה נדמה לי, אני משתדל להביט על העולם בנדיבות ובאהבה, אני משתדל לשמוח בחלקי, אני משתדל לחגוג את רגעי הזוהר, אבל גם את רגעי השפל שהחיים האלה מטיחים בי. לא יודע, קשה לי להסביר את זה, אבל השנה יום ההולדת שלי בא לי בטוב, הוא בא לי בטוב כי אני בטוב, בסך הכול, לעת עתה, ברוך השם.
ועכשיו סיפור. אתם בטח לא זוכרים את זה, אבל לפני שלוש שנים, כשנח בני הקטן נולד, התחילו לי כאבי גב איומים ונוראים. במשך חודשים ארוכים שפכתי את כל הכסף והזמן והאנרגיה שלי על מטפלים ומדקרים, אוסטיאופתים ואורתופדים, תזונאים ומאמני כושר, רבנים ומתקשרים, מה לא ניסיתי! למי לא שילמתי! עשיתי הכול, הכול, כדי שהכאב הנוראי הזה בגב יעבור, אבל שום דבר לא עזר, ולאט לאט, בחלוף השנים, הכאב הלך ושכך. הוא עדיין כאן, איתי, כל הזמן, במרכז הגב, אבל למדתי לחיות איתו. ואולי נכון יותר לומר, למדתי להדחיק אותו. איייי איזה עצוב. ובימים האחרונים, בגלל היד שנשברה לי, אני מבלה הרבה זמן מול האפליקציה של כללית, ויום אחד הגעתי איכשהו לרשימת התורים האחרונים שלי בקופה, וראיתי שם ברשימה את כל הבדיקות והטיפולים שעשיתי לגב האומלל שלי בשנת אלפיים ותשע עשרה, כשעוד ניסיתי לדאוג לו, אייי ופתאום הלב שלי נשבר, שאני ככה מוותר לכאב הזה, שאני ככה משלים איתו, שאני ככה מזניח אותו, ובגלל שאני לא אוהב להזניח דברים, קבעתי מיד תור לפגישת ייעוץ לטיפול בגב שלי. נמאס לי כבר מהכאב הזה. כבר שלוש שנים שאני סוחב אותו עליי. די, חאלס, משהו חייב לקרות.
הרופא המליץ לי על עיסוי רפואי ועל טיפול בשיטת אלכסנדר, ואני אמרתי לו, אני איתך, מה שתגיד לי אני אעשה. התור הראשון שקבעתי היה לשיטת אלכסנדר. לא שמעתי על זה בחיים, והאמת היא שגם לא היה לי אכפת, אבל הגעתי לטיפול בשמחה ועם תקווה גדולה, שאולי הפעם, אולי בגלגול הזה, כאבי הגב שלי יירגעו.
האישה שקיבלה את פניי הייתה נעימה ורגישה. היא הסבירה לי קצת על הטיפול, וביקשה ממני לשבת על כיסא. התיישבתי, והיא נגעה לי בעדינות בצוואר, ואמרה, אני קצת בודקת כאן את החיבור בין הראש לעמוד השדרה, בסדר, ואני אמרתי לה, בטח, וחשבתי לעצמי, מה זה הקשקוש הזה. היא בקושי נוגעת בי. איך הדבר הזה אמור לעזור לי לגב. איפה הטיפול שהבטיחו לי.
במשך כמה שניות היא נגעה בי בעדינות כזאת, שהורגשה כמו ליטוף חסר משמעות, ואני ישבתי בקליניקה, ונאנחתי, וגלגלתי עיניים, וחיכיתי שהזמן יעבור. ואז, פתאום, פתאום! הרגשתי שהחום שלי עולה, ושהגוף שלי קורס, ושאני לא מצליח לנשום! אמאלה זה היה מטורף, לא הבנתי מאיפה זה בא. האישה הרגישה שמשהו עובר עליי, היא שאלה אותי אם אני בסדר, ואני אמרתי לה, לא, מה, אני הולך להתעלף, וירדתי מהכיסא, וזחלתי לרצפה, והתיישבתי עליה, והתנשמתי בכבדות, וואי זה היה מטורף. כל הגוף שלי קרס. לא הבנתי איך הנגיעות הקטנטנות האלה השפיעו עליי ככה. האישה הביאה לי כוס מים ואמרה לי, הכול בסדר, יש לך הרבה אנרגיה באזור הזה של הצוואר. אבל אל תדאג, זה קורה לפעמים. תקבע עוד טיפול, אני יכולה לעזור לך. ככה היא אמרה, ואני הרגעתי את הנשימה, והסתכלתי עליה במבט מבועת והתרגשתי. היא יכולה לעזור לי. היא יכולה לעזור לי. ככה היא אמרה.
במשך כמה ימים הסתובבתי בעולם מוצף ומעורבב. הפער בין המגע העדין והזהיר של האישה לבין הטלטלה הפיזית והנפשית שעברתי בטיפול הוציא אותי מאיזון. התחושה שלי הייתה שהגוף שלי, וגם הנפש שלי רחמנא ליצלן, מלאים בסודות כמוסים, ובאזורים לא מטופלים, וכל תנועה קטנה, עדינה וממוקדת, יכולה להציף אותי, ולטלטל אותי ולנער לי את הלב. ואני לא אומר את זה בקטע רע, להפך, אני אומר את זה בקטע טוב. ולדאוג לעצמי, זכיתי להזכיר לעצמי עד כמה אני לא מכיר את עצמי. זכיתי להתעורר. איי איי איי. זכיתי להתעורר! וזה מה שאני מאחל לעצמי, בפרוץ יום הולדתי השלושים וחמישה. אני מאחל לעצמי את היכולת להמשיך לדאוג לעצמי, לא להזניח, לא להדחיק עניינים לא פתורים בגוף ובנפש, לקום, לנשום, לטפל, להתפלל, לחשוף ולהתגלות ולהתבטל ולהתעורר. אני מאחל לעצמי את הרצון הזה, כן! יהי רצון! ונאמר אמן.
