"מסרנו את מפתחות המפלגה שלנו לציבור", כתב ח"כ בצלאל סמוטריץ' בסיום האיגרת שצורפה לעיתון זה בשבוע שעבר. "הציונות הדתית אינה עוד מפלגה שלי או של מי מחבריי… אתם תקבעו, אתם תעצבו… מכאן זה בידיים שלכם".
כמי שרואה את עצמו כחלק מהציבור הציוני־דתי קראתי את האיגרת כמופנית גם אליי, וכך אני מעוניין להתייחס אליה. לכאורה סמוטריץ' צודק. הבחירה שלו לקיים פריימריז לרשימת "הציונות הדתית" היא בחירה אמיצה, המאפשרת לציבור הבוחרים לעצב בעצמם את הרשימה. לשיטת הפריימריז יש מחירים, ועדיין, אי אפשר להתעלם מהחיבור והאמון שהיא מייצרת בקרב הבוחרים.
אלא שבפועל, יכולת העיצוב של רשימת הציונות הדתית מוגבלת מאוד. ראשית, בין שליש למחצית מהרשימה יורכב כנראה מאנשי עוצמה יהודית, דבר שכבר צובע אותה בצבעים מסוימים. בן־גביר מביא לא מעט קולות מחוץ לציבור הדתי־לאומי, אבל את אנשיו הוא ישבץ ברשימה שמתיימרת לייצג מנעד רחב בתוך הציונות הדתית. גם מפלגת נעם של ישיבות הקו אמורה לקבל נתח מהרשימה, וגם היא מוסיפה מראש גוון מאוד מסוים לרשימה העתידית, עוד לפני הפריימריז.
נוסף על כך, על פי חוקת "הציונות הדתית", את המקום העשירי ברשימה אמור לבחור מרכז המפלגה, וליו"ר המפלגה סמכות לשריין שני מועמדים – אחד בכל אחת מהחמישיות הראשונות. אם מחברים את השריונים הללו למקומות שיישמרו ל"עוצמה יהודית" ול"נעם", נותרים למתמודדים בפריימריז שלושה מקומות בלבד בעשירייה. המשמעות היא שהמפתחות לא ממש ניתנו בידי הציבור. הציבור יעצב כשלושים אחוזים מהרשימה, במקרה הטוב.
סמוטריץ' יכול לטעון שהזכות המוענקת לו לשריונים נועדה בדיוק לשם כך – לגוון את הרשימה ולדאוג שתהיה מייצגת יותר. אלא שניסיון העבר מלמד שגם כשהוא משריין, סמוטריץ' לא באמת מגוון.
לפני שנה וחצי, כאשר סמוטריץ' בחר להמיר את שם מפלגתו מ"האיחוד הלאומי" לשם המחייב "הציונות הדתית", הענקתי לו קרדיט וכתבתי כאן: "לשבחו ייאמר שהוא אינו מתיימר לייצג לבדו את המנעד הדתי־לאומי. לדבריו, הוא פועל ליצירת רשימה מגוונת באמצעות גיוס דמויות סרוגות שונות ממנו".
וכאן הבן שואל: איזהו הגיוון המתבקש ברשימה המתיימרת לייצג את הציונות הדתית? אחד התחומים שאמורים לייחד מפלגה ציונית־דתית ממפלגות חרדיות, הוא גישתה לסוגיות דת ומדינה. מפלגות שייצגו בעבר את הציונות הדתית, כמו המפד"ל והבית היהודי, הכילו מגוון דעות בנושאים אלה. במפד"ל של שנות התשעים היה ידוע שעמדותיו של הרב דרוקמן אינן זהות לעמדותיו של נחום לנגנטל. עשור וחצי לאחר מכן, בבית היהודי, היה ידוע שעמדותיו של אורי אורבך ז"ל אינן כעמדותיו של אורי אריאל. במפלגת הציונות הדתית של היום אין מגוון בסוגיות דת ומדינה, וקשה למצוא הבדל בין עמדותיה לעמדות ש"ס ויהדות התורה.
במפלגת הציונות הדתית של היום אין מגוון בסוגיות דת ומדינה, וקשה למצוא הבדל בין עמדותיה לעמדות ש"ס ויהדות התורה
בסקר שערך לפני פחות משנה מכון דיירקט פולס, נבדק מה חושבים בציונות הדתית על תוכנית שר הדתות מתן כהנא לפתיחת שוק הכשרות לתחרות, ולהקמת גופי כשרות פרטיים שיפעלו בפיקוח הרבנות הראשית. מקרב אלו שמגדירים את עצמם "דתיים־לאומיים קלאסיים", נמצא ש־58.7% תומכים או תומכים מאוד ברפורמה. שלמה פילבר, הבעלים של חברת דיירקט פולס, כתב לפני כמה ימים שבמהלכים של מתן כהנא בתחומי דת ומדינה (גיור וכשרות) תמכו לפחות שלושה מנדטים של בוחרי "הציונות הדתית". לעומת זאת, ברשימת הציונות הדתית הנוכחית כולם מיישרים קו עם עמדתו של סמוטריץ', המתנגדת נחרצות לרפורמות בתחומי הכשרות והגיור. גם ח"כ מיכל וולדיגר, תושבת גבעת־שמואל, שהייתה אמורה להביא לרשימה את קולו של הציבור המזוהה כליברלי יותר, מעולם לא השמיעה עמדה שונה מזו של ראש מפלגתה בסוגיות אלו.
כאשר מיזם הכשרות של צהר הובא לדיון בסיעת הבית היהודי בזמן שסמוטריץ' היה חלק ממנה, הוא הביע התנגדות כלפיו, בשונה מראשי המפלגה. השאלה היא אם ברשימת הציונות הדתית של היום תהיה לגיטימציה לעמדה שתתמוך במיזם של צהר, בניגוד לעמדתו של סמוטריץ'.
היכן הממלכתיות
מאפיין נוסף של הציבור הדתי־לאומי הוא התייחסות ממלכתית למוסדות המדינה ולצה"ל. השבוע לפני 17 שנים התקבלה ביישוב כפר־מימון הכרעה ציונית־דתית שספק אם הייתה מתקבלת היום על ידי המנהיגות הפוליטית הנוכחית של הציונות הדתית. באמצע חודש תמוז תשס"ה התבצרו רבבות דתיים־לאומיים בתוככי היישוב הקטן שבמערב הנגב, מתוך מגמה להגיע לגוש קטיף ואולי אף למנוע את עקירתו. בתום שלושה ימים מתוחים שבהם לא היה ברור לאן פניו של הציבור הגדול, קיבלה הנהגת מועצת יש"ע, בתיאום עם קבוצת הרבנים שנכחה במקום, החלטה שלא לפרוץ את גדרות כפר־מימון ולא להסתכן בעימות אלים עם אלפי החיילים והשוטרים שהקיפו את הכפר. ההחלטה הגורלית ביטאה את התפיסה הממלכתית של הציונות הדתית, שלפיה גם למאבק על שלמות הארץ יש קווים אדומים.
לאחר האירועים האשימו רבים את מועצת יש"ע בכישלון המאבק, וטענו שצריך היה לפרוץ את גדרות כפר־מימון. אבל מועצת יש"ע לא המציאה את קו כפר־מימון הממלכתי, היא פשוט ראתה מי הקהל שלה, קראה את השטח, והבינה שאין לה חיילים למאבק מיליטנטי יותר. רוב אנשי הציונות הדתית אינם רוצים לנצח את צה"ל ואת המדינה, והם יוצאים מבתיהם להיאבק רק כשמדובר במאבקים שאינם אלימים. לתפילות המוניות ולעצרות המונים הגיעו ויגיעו עשרות אלפים. לחסימות כבישים ולמאבקים פיזיים מגיעים עשרות ומאות בלבד. בכפר־מימון הביאה הנהגת מועצת יש"ע לידי ביטוי את רצונו של הרוב הדומם בציונות הדתית.
עברו 17 שנה, ובהחלט ייתכן שההחלטה הממלכתית שהתקבלה אז, כבר אינה מייצגת כיום את רוב הציבור הדתי־לאומי. ועדיין היא מייצגת את חלקו, גם אם אינה עמדת הרוב. אך ברשימת הציונות הדתית שמנהיגיה הם סמוטריץ' ואיתמר בן־גביר, התפיסה הממלכתית כלל אינה נשמעת. גם אם אופיר סופר או מיכל וולדיגר מחזיקים בעמדות ממלכתיות יותר מאלו של ראשי מפלגתם, הם לא מביאים אותן לידי ביטוי.
הן בתחום דת ומדינה והן בתחום הממלכתי, קיים מנעד רחב של עמדות בציונות הדתית. ספק רב אם המנעד הזה יוכל לבוא לידי ביטוי ברשימת הציונות הדתית תחת ההנהגה הנוכחית.
