דיסני פלוס הוא הדוגמה הטובה ביותר לחצי עבודה. עד היום, הביטוי "פוטנציאל לא ממומש" התחבר אצלנו לרעיונות כמו סטייק בלאפה או תעודת סוף השנה של יאיר לפיד בכיתה י'. כעת, תחת המושג הזה במילון המושגים הגדול (אם יש כזה דבר) יופיע הלוגו המוכר כל כך, המנוכר כל כך.
יש כל כך הרבה מה לומר על השירות הזה, אבל נתחיל מההתחלה. לפני חודש פורסמה מעל דפי המוסף הזה רשימה שסקרה את התכנים שצפויים להיכנס לישראל עם בואו של שירות דיסני פלוס, ולצידה כמה מילים על הצדדים הטכניים. כעת היחס יהיה הפוך: התכנים עצמם מעניינים הרבה פחות כאשר הגישה אליהם קשה, איטית, רוויית תקלות, ובלא מעט מקרים פשוט בלתי אפשרית.
אם כבר הספקתם לרכוש מינוי, קשה להאמין שאתם לא יודעים במה מדובר. התכנים מופיעים ואז נעלמים; עונות של סדרות מחולקות באופן שגוי, ובכמה מקרים עונות שלמות פשוט לא קיימות. מילא בסדרה שעדיין משודרת, כמו "מה שעושים בצללים", שעונתה השלישית נעדרת למרבה הצער; אבל מה עם "האמריקנים" – סדרה שהעונה השישית והאחרונה שלה שודרה לפני ארבע שנים, ובכל זאת מציעה לצופים רק ארבע עונות? מה הקטע?
וזה רק קצה הקרחון. בחודש שעבר, מאז ויתר המדור על הגרסה האמריקנית של דיסני פלוס לטובת הגרסה הישראלית (עוד על כך בהמשך), הוא נתקל לפחות עשר פעמים בתקלה שמוטטה את האפליקציה, ולא נפתרה אפילו באתחול של המכשיר – בטלפון, במחשב וגם בקופסת הסטרימינג. רק המתנה ממושכת פתרה את הבעיה. מדריכי סיוע ברשת לא עשו דבר מלבד לשרוף זמן יקר.
ומה באשר לאיכות הצפייה? זו אולי תלונה מפונקת, אבל למי שהשקיע את כספו במסך גדול שמסוגל להציג 4K (אם לא יותר), העובדה שתכנים רבים לא מופיעים באיכות הזו פוגעת מאוד בחוויית הצפייה, במיוחד כאשר בהזזה קטנה של האצבע אפשר לפתוח את נטפליקס הישן והטוב ולקבל את "דברים מוזרים" במלוא תפארתה הוויזואלית, גם על מסך של אצטדיון.
הלאה. באופן מוזר (ומתסכל) בדיסני לא פתחו את שירות דיסני פלוס הקיים לצד הזה של העולם, אלא פיצלו את האפליקציה לשני חלקים נפרדים. התוצאה: אדם שיש לו מינוי לדיסני פלוס הצפון־אמריקני והאירופי לא יוכל לגשת לדיסני פלוס המזרח־תיכוני, ולהפך. זהו שינוי דרמטי לעומת כמעט כל שירות הזרמת תוכן אחר בעולם. במקרים אחרים תכנים שאין הרשאות לשדרם במדינות שונות פשוט נעלמים כאשר האפליקציה נפתחת במדינות ההן; קשה להאמין שזה מסובך כל כך אצלנו. לצערנו, במקרה של דיסני קל להאמין שזה מסתכם בניסיון מגושם להרוויח עוד כמה דולרים.
כל זה לצד שלל בעיות מתסכלות אחרות: הסדרות שיכולות להופיע בשירות אך אינן, הבלבול בשפות ובכתוביות ועוד. התחושה שמתקבלת אצל הצופה היא שלקחו כמות אדירה של תוכן, ארזו אותה בכמה מקלות ארטיק ובהרבה נייר דבק, ושלחו אותה בשירות אקספרס לארץ. העיקר שאנשים ירכשו מינוי.
וחבל. כי אם היה אפשר להתגבר על הקנקן הרעוע, הסדוק, הנוזל, ולהסתכל על מה שבתוכו, היינו נחשפים למאגר עצום של תוכן. רבאק, הוא כולל את סרטי וס אנדרסון והאחים כהן. ומלחמת הכוכבים. ומת לחיות. והנוסע השמיני. וגם חברה אזוטרית שעושה סרטי גיבורי־על, "מארוועלד" או משהו כזה.
אבל במצב הנוכחי של דיסני פלוס, המדור פשוט לא מסוגל להתעלם מהמעטפת. המינוי יישאר בינתיים, אבל אם דיסני רוצה להתייצב ככוח שייתן לנטפליקס פייט לטווח רחוק, כדאי מאוד ששירות דיסני פלוס ירכוש לעצמו לפחות רבע מהאיכות הטכנית של יריבתו הגדולה.
לתגובות, המלצות, משחקים (ולמדריך המלא לפארקים של דיסני) שגרו לנו לטוויטר ERSpeiser@ או לדוא"ל: digital.makor@gmail.com
