האם ההבטחה למנוע מערכת בחירות חמישית אכן הייתה "ליבתית" כל כך בעיני אנשי מפלגת ימינה? אם לשפוט לפי הדברים שאמר השבוע סגן השר לשירותי הדת מתן כהנא בשלל ראיונות לתקשורת, נראה שהתשובה שלילית. "אני מוכן לשבת אך ורק בממשלת אחדות רחבה, אני לא עסוק עכשיו במי יעמוד בראש הממשלה הזו", אמר כהנא בריאיון לגלי צה"ל, והוסיף את המשפט המדהים הבא: "אם הייתי רוצה ממשלת ימין צרה בראשותו של בנימין נתניהו – היא הייתה קמה כבר לפני שלושה שבועות".
מתברר שכהנא, שהעדיף ממשלה עם העבודה ומרצ וקואליציה התלויה במפלגת רע"ם האסלאמיסטית על פני בחירות, מעדיף בחירות נוספות על פני מה שהוא מכנה "ממשלת ימין צרה". האם צריך להזכיר לסגן השר שהוא נבחר לכנסת מטעמה של מפלגת ימינה? דומה שבלהט אירועי השבועות האחרונים הוא שכח זאת.
מעבר לעניין הפרת ההבטחה ה"ליבתית", שמעלה את השאלה הבלתי נמנעת אם יש הבטחה כלשהי שסגן השר כהנא חושב שראוי לקיים בדבקות, עולה התמיהה למה הוא מתכוון באומרו שהוא "מוכן לשבת רק בממשלת אחדות רחבה". איזו שותפות הוא פוסל בכך על הסף? לכהנא, זאת כבר גילינו אחרי הבחירות הקודמות, אין התנגדות לעצם קיומה של ממשלה המבוססת על קואליציית 61. באותה עת גם למדנו שהוא לא פוסל ישיבה בממשלה לצד מרצ, מפלגת העבודה ויש עתיד, ומסתדר היטב גם עם קואליציה שרע"ם היא שותפה בולטת ומרכזית בה. מכאן אפשר להסיק שכאשר כהנא אומר שהוא "לא עסוק עכשיו בשאלה מי יעמוד בראש הממשלה הזו", הוא כנראה מתכוון לרמוז שממשלה שהליכוד שותף מרכזי בה, ושנתניהו עומד בראשה, אף היא אינה פסולה על הסף.
אלא שבמקביל הוא הבהיר, באותו ריאיון ממש, שאינו מאמין שהחרם החרדי עליו ממשי, כך שגם השותפות עם החרדים ראויה בעיניו. נראה שהקו האדום היחיד מבחינת כהנא הוא שותפות עם מפלגת הציונות הדתית, כלומר עם בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן־גביר. הם השותפים הפסולים בעיניו, בעוד השותפות עם מנסור עבאס, מרב מיכאלי ויאיר גולן מחליקה לו היטב בגרון. ימינה כבר אמרנו?
אם אלה פני הדברים כיום, אולי הגיעה השעה לתהות על אמינות ההסברים והתירוצים שנתנו לציבור אנשי ימינה ובהם כהנא, עם הקמת ממשלת בנט־לפיד לפני כשנה. כזכור, כבר אז טען ח"כ סמוטריץ' שמי שהכשיל מגעים מתקדמים להקמת ממשלת ימין היה נפתלי בנט, שכלל לא היה מעוניין בממשלה כזו. בימינה טענו שזהו שקר, ושהסיבה היחידה להסכמתם להקמת ממשלה עם השמאל הייתה חוסר היתכנות להקמת ממשלת ימין. עתה, כאשר הפוליטיקאי המקורב ביותר לבנט מודה בקולו שהכשיל הקמת ממשלת ימין, מותר לתהות אם הכחשות העבר היו אמת. ייתכן אומנם שדברי כהנא הם התרברבות גרידא, שמטרתה למצוא חן בעיני אנשי השמאל ולהכשיר את שילובו ברשימות כחול לבן או יש עתיד. אולם קשה לפסול את האפשרות שבימינה באמת העדיפו לכתחילה ממשלה עם השמאל על פני ממשלת ימין בראשות נתניהו, ואילו התירוצים שניתנו לציבור היו רק מסך עשן.
תקדים שמעוני
בעוד משפט נתניהו ממשיך להתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, ניתן השבוע בבית המשפט העליון פסק דין שצריך להדאיג מאוד את נתניהו וסנגוריו. פסק הדין עוסק בראש עיריית אשקלון לשעבר איתמר שמעוני, שהורשע בקבלת כספים מקבלנים לצורך סיוע בתשלום דמי שתיקה לעובדת שטענה כי פגע בה מינית. לפי כתב האישום, שמעוני ידע שהכסף הועבר תוך שהקבלן מצפה ממנו לשחרר כספים שמגיעים לו לטענתו, ושהחברה הכלכלית אשקלון מעכבת את העברתם. בבית המשפט המחוזי הוכיח שהקבלן אכן העביר כספים לטובת ראש העיר בידיעתו, אך הציפייה לתמורה ספציפית מראש העיר, בדמות שחרור הכספים, לא הוכחה. בעקבות זאת זיכה בית המשפט המחוזי את שמעוני מעבירת השוחד באישום, ובמקומה הרשיע אותו בעבירת הפרת אמונים.
כל הצדדים המעורבים ערערו כמקובל לבית המשפט העליון. בדיון שנערך לפני כשלושה חודשים קיבלו השופטים את עמדת הפרקליטות ששמעוני צריך להיות מורשע בשוחד, וההרשעה ניתנה במקום. אולם לפי המתווה שנקבע בבית המשפט, ובעקבות דרישת הפרקליטות, פורסמו השבוע הנימוקים להרשעה. במוקד עמדה השאלה אם אפשר להרשיע עובד ציבור בשוחד מבלי להצביע על תמורה מסוימת שנותן השוחד מצפה לקבל מעובד הציבור בתמורה למתת. התשובה שנתן לשאלה הזו המשנה לנשיאת העליון השופט עוזי פוגלמן היא חיובית. בפסק הדין, שניתן בהסכמת השופטים דוד מינץ ועופר גרוסקופף, נקבע שגם מתן טובות הנאה לאיש ציבור בדרך של "שלח לחמך" ייחשב לשוחד. זאת אם אפשר להצביע על אינטרסים ממשיים של הנותן, שעובד הציבור עשוי להשפיע עליהם.
במקרה של שמעוני אכן לא ניתן להצביע על תמורה ספציפית שהקבלן קיבל או ציפה לקבל בתמורה לכספים שהעביר. אולם שמעוני ידע שהקבלן התמודד באותם ימים ממש על מיזמים נוספים מול גופים שהעירייה אחראית עליהם או קשורה אליהם. במצב כזה, ההנחה היא ששמעוני הבין שהקבלן אינו מעביר את הכספים בגלל עיניו היפות, אלא מצפה לקבל תמורה.
הפסיקה, העוסקת בליבת התנאים להרשעה בעבירת שוחד, היא בעלת השלכות משפטיות רחבות. סביר להניח שתשפיע גם על משפט נתניהו. עד כה שררה ההנחה שהרשעת נתניהו בשוחד תתאפשר רק אם יוכח ששאול אלוביץ' נתן מתת לנתניהו, וכנגדה תוכח תמורה מסוימת שאלוביץ' ציפה לקבל מנתניהו בידיעתו. אולם לפי פסק הדין החדש, אם תוכח המתת, בדמות היענות חריגה לדרישות סיקור, לא יהיה כל צורך להוכיח תמורה מסוימת. די בכך שנתניהו שימש כשר התקשורת, ומתוקף כך הייתה לו השפעה מהותית על אינטרסים של אלוביץ' כבעל השליטה בקבוצת בזק, כדי להרשיע בשוחד את ראש הממשלה לשעבר. ממילא, המכה שספגה התביעה בערעור עדותו של עד המדינה שלמה פילבר חמורה פחות משנדמה. שהרי גם אם אי אפשר להוכיח שנתניהו התכוון לתת לאלוביץ' תמורה מסוימת, עדיין לא נסתם הגולל על אפשרות הרשעתו של נתניהו בשוחד.
פוסט־קורונה
הדיווחים על גל ההתפטרויות בשירות הציבורי רודפים זה את זה, אולם מוקדם לקבוע אם מדובר באמת בתופעה חריגה, או שמא בעלי אינטרס עושים שימוש בתחלופת העובדים הרגילה כדי להפעיל לחץ על פקידי האוצר. האפשרות הסבירה ביותר היא שיש כאן גם מזה וגם מזה, וזאת לנוכח גל ההתפטרויות הפוקד בשנתיים האחרונות את העולם המערבי כולו, תופעה שכבר זכתה לכינוי "התפטרויות הקורונה".
בין החוקרים יש מחלוקת בשאלת הקשר הישיר בין התופעה ובין מגפת הקורונה, אך אין חולק על קיומה של התופעה בפועל. המוני עובדים שאינם מרוצים מעבודתם מתפטרים גם ללא אופק תעסוקתי מוגדר, מתוך סירוב לקבל את מצבם הנוכחי ושאיפה מוצהרת לשפר את חייהם.
מדינת ישראל מגיעה למשבר במצב טוב. בשיאה הביאה הקורונה לירידה ניכרת בשיעור התעסוקה, אך דומה ששוק העבודה יצא בשלום מן השפל. אולם גם כשהסימנים מראים שמשבר התפטרויות הקורונה מגיע לישראל ופוגע בשירות הציבורי, אין מי שיתמודד עם המצב. קברניטי הכלכלה הישראלית עסוקים בימים אלו בבחירות הקרובות ובהצגת הישגיהם לראווה, ולא בטיפול באתגרים מורכבים ובהפניית זרקור לבעיות חדשות. אך גם אם נתעלם, הבעיה לא תיעלם. מהר מאוד היא עשויה לפגוע בשירות הציבורי וביכולתה של הממשלה לתפקד ולמשול.
