רז נזרי הוא מסוג האנשים שאינם מייצרים כמעט כותרות. יותר מעשור הוא כיהן בתפקידים בכירים בדרגת משנה ליועמ"ש, ונדמה שמעטות הפעמים שאמירותיו זכו להד תקשורתי. השילוב בין אופי מתון לסגנון דיבור מאופק הוא לא בדיוק המתכון להתבטאויות מעוררות סערה.
נאום הפרידה של נזרי בסיום 22 שנותיו במערך הייעוץ המשפטי לממשלה, קורץ אף הוא מהחומר שעובר מתחת לרדאר. אפילו התרגיל המכוער שעשה לו שר המשפטים גדעון סער, כשדאג לחסום את דרכו בוועדה לבחירת היועמ"ש, לא הוציא מנזרי משפט תקיף אלא זכה להתייחסות מחויכת עם עקיצה קלה.
אלא שדווקא בגלל אופיו הזהיר ושפתו המאופקת, כדאי לקרוא בדקדקנות את הנאום שנשא בפני כל צמרת משרד המשפטים בעבר ובהווה. היו שם חיבה והערכה לעמיתיו למשרד, אך דווקא בשמן הוא החליט להקדיש קטע מדבריו לביקורת חדה על הפרקליטות והייעוץ המשפטי. מילים שנאמרו בעדינות מלב אוהב, אך נשאו בחובן אמיתות קשות, בעיקר באשר להיעדר היכולת של המערכת לקבל לביקורת.
"אנו רגילים לחזור על המנטרה שאנו קשובים לביקורת אך ראוי שתהיה עניינית ולא אישית, בסגנון מכבד", אמר נזרי. "ועדיין, בעיניי נכון וראוי… שנקבל באופן אמיתי יותר ביקורת, נדע להודות בה פומבית, גם בזמן אמת, גם אם זה לא נעים. …לא די לחשוב שאנחנו בסדר, לומר שהביקורות אינטרסנטיות, לשכנע את המשוכנעים בתוך תיבת תהודה פנימית, ולקוות ש'הכלבים' ינבחו ו'שיירת שלטון החוק' תעבור ותשיג את אמון הציבור".
אכן, בכירי משרד המשפטים אומרים לא פעם שהם מוכנים לקבל ביקורת ובלבד שתהיה עניינית ורצינית, אולם דבריו של נזרי הם עדות מבפנים על כך שזו כסות יפה בלבד. כפי שנזרי רמז וכפי שיודע כל אחד מאנשי הפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה שמוכן למעט כנות עצמית, האמת היא שהמערכת אינה מסוגלת לשמוע ולו בדל של ביקורת. יותר מכך, המערכת בטוחה בצדקת דרכה, או כפי שאמר נזרי בנאומו: "חיוני שנפנים יותר שאלת הצדק לא מונחת תמיד על ראשנו".
כל מי שיצביע על הבעייתיות הקיימת בפרקליטות או בייעוץ המשפטי ישויך מבחינתם מיד לאנשי "כוחות האופל", שמטרתם לרסק את הדמוקרטיה בישראל. "לא כל ביקורת, שינוי או הודאה בטעות ממוטטים את חומת הדמוקרטיה ושלטון החוק", אמר נזרי לחבריו ממשרד המשפטים. "אם לא היה למערכת קשה כל כך להודות בטעויות, לא היה קל כל כך להאשים אותנו בשחיתויות". דרכם של חבריו, אמר, פוגעת באמון הציבור במערכת. הביקורת הבוטה שהם סופגים נובעת מכך שהם לא מסוגלים להודות בטעויות.
עדות לחוסר היכולת לקבל ביקורת השתמעה מתיאור החוויה האישית של נזרי. על אף שנותיו הרבות במשרד, הוא לא נחשב שם לאחד מהחבר'ה. לפני כחודש, בשיח פנימי, הוא אמר: "עלתה השאלה אם גם אני חבר ב'כנופיית שלטון החוק'. זה עלה כנראה בגלל הדימוי שלי – מצד אחד איש מערכת, שמאמין בה, אך מצד שני לא פעם נמצא גם בדעות מיעוט, וחושב שהמערכת צריכה תיקון רב".
עצם העובדה שנזרי – אדם שאין חולק על יושרתו האישית, שעבד בתוך המערכת במשך 22 שנה, ושבמובנים רבים היה בשר מבשרה – נתפס במשך כל השנים הללו כ"אאוטסיידר" רק משום שחשב שבביקורת המוטחת בעמיתיו יש לא מעט אמת, מבהירה עד כמה מדובר במערכת שמצפה מחבריה ליישור קו מוחלט.
את חלק הביקורת בנאומו סיים נזרי באזהרה מרומזת לחבריו. "אמון הציבור אינו בבחינת nice to have. הוא סם החיים של המערכת, ובלעדיו היא לא תשרוד", אמר בצדק רב. אפשר רק לקוות שדבריו נפלו על אזניים קשובות.
