אל תשאלו איך אני יודע כי לא אשתף פעולה אבל למרות שאני שומר שבת, שעתיים לפני צאת השבת הגיע לאוזניי הסיפור המטורף שאילה חסון הציגה באולפן "שישי", ערב קודם. לפי הפרסום של חסון, בכירים באגף החקירות במשטרה קיבלו לאחרונה מידע נגד בכיר במערכת הפוליטי, ובו נטען כי אמר לפני שנים למקורבו כי הוא מוכן לשלם 100 אלף דולר כדי לרצוח קצין בכיר במשטרה.
הפער בין אותן השעתיים בהן דשנו בסיפור במסגרת המשפחה המורחבת עד לצאת השבת, לבין אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות אחרי שיצאו שלושה כוכבים, יכול לספר את כל הסיפור כולו. עד לצאת השבת הימרנו מיהו אותו בכיר פוליטית (תכלס, היה לנו רק הימור אחד), מה יכולה להיות ההשפעה על מפת הגושים, למי זה יעזור ואת מי זה ידפוק.
המידע שהגיע למשטרה: בכיר במערכת הפוליטית שאמר למקורבו כי הוא מוכן לשלם 100 אלף דולר כדי לרצוח קצין בכיר במשטרה
לידיעה המלאה – https://t.co/5QGwcgBCh3@AyalaHasson pic.twitter.com/m3AAFZKtrm
— חדשות 13 (@newsisrael13) July 15, 2022
וכשפתחתי את הטלפון אחרי לגימה קטנה מיין ההבדלה, הייתי בטוח שאהיה מוצף מכל עבר בדיון בסיפור. בקבוצת הווטסאפ של חברים שעוסקים בתקשורת, שביום רגיל כותבים לך מיהו ראש העיר במרכז הארץ חמש דקות אחרי הפוש שיצא על החקירה, הייתה דממה. אף אחד אפילו לא התעניין מי זה. בטוויטר, עיתונאים שדיברו על חקירות כ"כבטון יצוק" שלוש שנים לפני שהתחיל המשפט בכלל, לא התייחסו. הייתי ממש צריך לעשות חיפוש "אילה חסון" בשורת החיפוש כדי להגיע לאייטם.
האשמה בשקט התקשורתי על מידע כל כך דרמטי נמצאת על כתפיהם של כתבי המשטרה ואפילו הכתבים הפוליטיים: כמה שאילתות שינסו לברר עוד פרטים לייחוס או לא לייחוס, ניסיון לגרד עוד מידע מעבר לפרטים הראשוניים שחסון הביאה, וההצבה של הסיפור בסדר היום הציבורי היו מבהירים גם למשטרה שאי אפשר לטייח סיפור כזה. אבל התקשורת הישראלית, שיודעת לעשות פולואים (סיקור או כתבת המשך) כשזה חשוב לה, לא משנה את אורחותיה כל כך מהר: התעסקות המשך בסיפור הוא עניין של בחירה ולא קשה לנחש למה העיתונאים ששמעו על סיפור כזה לא טרחו אפילו להתייחס ולהכחיש אותו או אפילו להסביר למה זה לא סיפור טוב. פשוט התעלמות. אם כל העיתונאים ניחשו כמוני מיהו אותו בכיר במערכת הפוליטית, גם הם ככל הנראה העדיפו להמשיך לדון בלחיצת היד שלא הייתה בין ביידן ליובל דיין ואיך תשפיע פרישתה של תמר זנדברג ממרצ על המפלגה.
חסון ציינה בהגינותה שמדובר במידע שמגיע בדרך כלל בזמן מערכות בחירות, מה שמוריד מעט את רמת האמינות של אותו מידע שהגיע לאגף החקירות. עם זאת, למדנו כבר שבמערכות בחירות מותר להגיש כתב חשדות וכתבי אישום וגם מותר לעיתונאים לקבוע מי אשם ומי לא אשם עוד לפני שנגבתה העדות הראשונה. מידע כזה, היה ראוי לבירור מעמיק מצד כלי תקשורת נוספים גם אם זו תקופת בחירות.
האשמה היחידה של אילה חסון הייתה בעובדה שלא זרקה בתוך הכתבה רמזים קטנים על האיש. אם רק הייתה אומרת שהבכיר אוהב לעשן סיגרים ואשתו שרה שיר שמח אז חסון הייתה זוכה להדהוד ולכבוד המגיע לה על סיפור כזה.
