עד כמה חוגים מסויימים בתוכנו יכולים לאבד את חוש הכיוון ולשקוע בהגיגים המנותקים מהמציאות? ככל הנראה הדבר אפשרי כאשר אדם או קבוצה שקועים במלוא מאודם והכרתם במה שמעניין אותם ובכך הופכים את התוכן המאוד אישי שלהם לחזות הכל.
אמנון הררי מציע ללפיד במאמרו בהארץ משבוע שבעבר, לפנות לערבים ולא לימנים. לשיטתו, האיחוד בין גנץ לסער דוחק את לפיד אל המרכז ושמאלה ולכן עליו להתרכז בציבור החילוני ובציבור הערבי. לגבי הציבור החילוני ההמלצה היא להתרכז בתוכנית של לפיד האבא ז"ל: ככל שתהא חילוני יותר כך ייטב.
נכון שהאיחוד החשוב והמאתגר שבין גנץ לסער עשוי להביא אליהם בוחרים חדשים מהימין ומהמרכז, כולל כאלה שקצה נפשם במראות הניבטים מהליכוד הנוכחי. אבל האם משום כך על לפיד לחזור על שגיאותיו מהעבר ולהצטייר כאנטי-דתי באופן גורף? ואולי לפיד, כפי שאני מקווה, כבר אינו "במקום הזה" , והוא הפנים שהזיקה היהודית חיונית לקיומנו הלאומי כאן? לפיד עבר את השלב שבו שיקולי נראות צריכים להכריע את דרכו, ועליו להוכיח דווקא יסוד אידאולוגי מוצק המבסס את זהותה היהודית והדמוקרטית של ישראל. ענין זה תואם לדעתי גם את עמדתו הנוכחית של לפיד וגם את הכמיהה של רוב מוחלט בקרב הציבור היהודי.
תחושת הבועתיות גדולה גם בהכנות מרצ לקראת הבחירות הקרובות. האם להשיב את זהבה גלאון שבזמנה המאיסו עליה את התפקיד? האם יאיר גולן "כשר" לריצה או שמשהו בעברו פוסלו לעד? גם גולן עצמו פתח במתקפה משלו על החיבור בין בני גנץ לגדעון סער, שהרי מי יודע מה עוד יצמח ויתפתח מהצירוף "המאיים" הזה. אבל מה לעשות שבועת מרצ כמו הצעתו של הררי, מצויה בבריכה מוגבלת מאוד, שמעניינת את מי שבתוכה ומשעממת את כל הרבים שמחוצה לה. שוב ושוב אותם דיבורים סתמיים בענייני חילוניות שאין כמעט מי שמתייחס אליהם באופן מעשי.
ושוב אנו פוגשים התעלמות מהמצב המדיני והמציאותי, שבו הפתרון הנכון של הפרדה בין העמים אינו מעשי לצערנו בעת הזאת, אפילו לשיטתו של נשיא ארה"ב. אכן, ישנם למזלנו אנשי שמאל מציאותיים המנסים לבטא עמדות רלבנטיות (למשל עמי אילון, גלעד שר ואורני פטרושקה, הארץ 13/7). הם אינם עוסקים באובססיביות בניתוק ישראל ממקורותיה היהודיים והם מנסים להציע פעולות מעשיות אפשריות גם בעת הזאת. אבל לצערי ההתמודדות שלהם הופכת ליוצאת דופן בקרב שרידי הדוברים של מרצ.
איני רואה עד כמה מנהיגי מרצ אכן דורשים מעצמם חשבון נפש על חלקם המשמעותי בערעור הקואליציה היוצאת. איני חש עד כמה הם אכן מנסים להתחבר למה שבאמת מציק לרוב אזרחי המדינה. ההסתגרות הזאת מצערת ומטרידה. חבר ילדות שלי אמר לי לאחרונה כי בפעם הקרובה, ובניגוד לכל מערכות הבחירות האחרונות, יימנע מלהצביע בעבור מרצ: "אצטרך להתפשר על פתרון אחר. החלוקות הקודמות כבר אינן רלבנטיות לישראל הנוכחית ולסכנות האמיתיות העומדות מולה. לפיד נראה לי בשל הרבה יותר ואולי גם גנץ וסער הם הפתרון השפוי לעת הזאת".
