אווירה חגיגית ליוותה אמש את בחירתו של יוסי ברודני, ראש עיריית גבעת שמואל, לראש רשימת הבית היהודי בבחירות הקרובות, אך למתבונן מהצד קשה להבין לשמחה זו מה עושה.
ברודני, חשוב לציין, לא נבחר ליו"ר המפלגה. בתפקיד הזה תמשיך להחזיק חגית משה, סגנית ראש העיר ירושלים, שמעוניינת להמשיך לשלוט באופן טכני במפלגה למרות שאת הזינוק האישי מהפוליטיקה המקומית אל הארצית היא מסרבת לעשות. הפיצול הזה, בין יו"ר המפלגה ליו"ר הרשימה, לא חדש למפד"ל. בבחירות 2009 רצה המפד"ל לראשונה תחת המותג "הבית היהודי", שהפך לימים לשמה הרשמי של המפלגה. בראש רשימת "הבית היהודי" הועמד הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ (שלא התגלה כפוליטיקאי מוצלח במיוחד בדיעבד) אך בראש המפלגה נותר ח"כ זבולון אורלב, שהמשיך לשלוט במנגנון המפלגתי ללא מצרים. בדיעבד היה זה אחד מרגעי השפל הקשים ביותר של המפלגה הדתית לאומית, רגע שבו היא עמדה בפועל על סף מחיקה. האם שחזור המהלך בשנת 2022 יביא תוצאות מוצלחות הרבה יותר? קשה להניח.
אבל פיצול הכוח הוא לא לב הבעיה, אלא רק אילוסטרציה לצרה האמתית שממנה סובלת הבית היהודי. איזו בשורה מביא בכנפיו סידור העבודה העסקני הזה בין ברודני למשה? "דיל" בין עסקנים הוא הרוח הגדולה שתחזיר את המצביע הדתי לאומי לצור מחצבתו הפוליטי? הבעיה של הבית היהודי היא אובדן הרוח. ממפלגה שנשאה בקרבה בשורה שסחפה בשנים מסוימות חלקים ניכרים מעם ישראל, היא הפכה לשלד שמסרב לגווע רק בגלל שורה של עסקנים שמתקשים להסכין עם המציאות של היעלמותה. במקום להניח לשלד הפוליטי ולאפשר למגזר למצוא בית פוליטי חדש, או אולי בתים, הם ממשיכים להתעסק בנדמה לי מתוך תקווה לשקם את כוחם האבוד.
הבחירה בברודני, אגב, גם היא לא משדרת שום בשורה. ספק אם מישהו מחוץ לגבולות גבעת שמואל המעטירה, עירו של ברודני, בכלל ידע עד לפני כמה שבועות איך נראה העסקן המוניציפלי הנ"ל, ובטח שלא הכיר משהו מדרכו וחזונו. ברודני הוא אמנם ראש עיר חרוץ ומוכשר, אך את הקריירה שלו עשה דווקא תוך ניסיון עקבי להתנער מהתיוג המגזרי שלו. אמירות אידיאולוגיות משמעותיות ודאי שלא ניתן היה לשמוע ממנו עד היום. גם אם יש לו יכולות ארגון ומיומנות פוליטית, קשה לראות בו את אותו הדבר הנוסף המייחד מנהיגים ונותן להם את הכח להוביל אחריהם את הציבור.
ייתכן אמנם שברודני ימצא את עצמו בקונסטלציה כזו או אחרת חבר בכנסת ה-25, מטעם הבית היהודי או לא, אך בשביל להחיות את המפלגה ולהחזיר אותה למעמדה צריך הרבה יותר מאשר עוד קומבינה כזו או אחרת. לשם כך דרוש חזון שאותו לא ראינו אמש, וספק רב אם נראה גם בהמשך.
