כתב ישראלי יוצא לדווח מלב מדינה ערבית – עוינת או כזו שסתם שאין לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל – זה לא ז'אנר חדש. רבים וטובים עשו את זה במהלך ההיסטוריה של התקשורת הישראלית. בשנים האחרונות התפרסם בעיקר כתב "עובדה" איתי אנגל, שיצא להסתובב עם מורדים בסוריה, בין מחבלי דאעש בעיראק ובעוד שלל יעדים אטרקטיביים, אך היו מי שעשו זאת לפניו. בשנים האחרונות, במיוחד על רקע התחממות היחסים של ישראל עם מדינות ערביות שונות, זה הפך לחזון נפרץ יותר ויותר ומן הסתם עוד יימשך.
על רקע כל זה, שליחתו של גיל תמרי, כתב ערוץ 13, להסתנן לעיר מכה בערב הסעודית, הסגורה לכל מי שאיננו מוסלמי, לא נראית מרשימה במיוחד. תמרי, למי שפספס, ככל הנראה מצא מורה דרך מקומי (פניו וקולו הוסוו בכתבה), שהכניס אותו במכוניתו למכה ועלה יחד עמו להר ערפאת הסמוך לעיר – גם הוא מקודש לאסלאם.
בטוויטר ספג תמרי גינויים כמעט מקיר לקיר על מעשה שנחשב לביזוי האסלאם, במיוחד על רקע ההתקרבות היחסית בין ישראל לערב הסעודית, ונשמעו גם טענות ששידור הכתבה צפוי לפגוע ביחסים בין המדינות (על כך בהמשך). בתגובה טענו בחדשות 13 כי מדובר בהישג עיתונאי מהמעלה הראשונה.
ובכן: בחייאת.
כל מי שצופה בכתבה יבין שאין פה סיפור בלעדי או סיפור בכלל. בעיר עצמה תמרי כלל לא יצא מהרכב, ובהר ערפאת הוא צילם, כמו שכל המתפללים שנמצאים שם מצלמים, כפי שניתן לראות היטב. לא סיפור, לא חשיפה ולא הישג עיתונאי, מלבד עצם העובדה שהוא הצליח להיכנס לשם, משל היה זה מעונו המבוצר של ולדימיר פוטין או הבית הלבן. מזל, כפי שהעיר צייצן בטוויטר, שהוא לא השאיר שם גרפיטי בסגנון "גיל תמרי היה פה".
נראה, אם כן, שכל מטרת הביקור של תמרי במכה ושידור הצילומים משם הסתכם ב"תראו לאן הצלחנו לשלוח כתב". ברמה העיתונאית-ברנז'אית זה נחמד, אבל בשביל זה לתקוע אצבע בעין למוסלמים עם הפרה בוטה – שלא לומר ביזוי – של עיקרון מרכזי באסלאם? ראינו כבר הפגנות טוב טעם מרשימות מזה.
ואחרי שזה נאמר – בואו. מלבד כמה צייצנים בטוויטר, אף אחד לא מתרגש מביקור של עיתונאי במכה. תרשו לי להניח, בזהירות, שלא על זה תקום ותיפול הנורמליזיציה (או אי-הנורמליזציה) עם ישראל, או תיאומים ביטחוניים כאלה ואחרים. הטיסות הישראליות יעברו מעל מדבריות ערב כפי שהן החלו לעשות בשבוע האחרון, וגם ישראל מצידה לא תשתלט מחדש על האיים טיראן וסנפיר. אפשר להירגע.
בצד כל אלו, יש נושא אחד שפחות זכה להבלטה בתוך העליהום (הדי מוצדק, כאמור) על גיל תמרי. על פי ההלכה היהודית, אל חלק מרכזי במקום המקודש ביותר ליהדות, הר הבית, אסור לאף אחד להיכנס, לא לרוב היהודים ולא לאף אחד אחר. כידוע, מי שמוטלות עליהם מגבלות חריפות במיוחד בכניסה להר הם דווקא יהודים דתיים, שלא מבקשים להיכנס אל הקודש פנימה, אלא רק לצעוד במקומות המותרים, מסביב להר. כשמזדעקים על הפגיעה הנוראה ברגשות המוסלמיים, אולי כדאי להזכיר גם את הרגשות היהודיים שנרמסים מדי יום בלב מדינת היהודים. איכשהו דווקא הרגשות האלה זוכים לפחות יחס.
