הארגונים הפלסטיניים יכולים לרשום לעצמם ניצחון בסבב ההסלמה האחרון ברצועת עזה. מדובר בעיקרו בניצחון מוראלי שבסופו הג'יהאד האסלאמי יכול לטפוח לעצמו על השכם ולהתהדר בירי של כ-200 פצצות מרגמה ורקטות. אחת המטרות הראשיות של הארגון היא להגיב על האבדות הכבדות שספג באחרונה מידי צה"ל. מדובר על יותר מ-10 פעילים שחוסלו על ידי ישראל באחרונה בנוסף לשלושה שחוסלו בפגיעה בעמדת תצפית של הארגון בשבוע שעבר. בנוסף, הארגון שלח מסר לספונסרים מטהרן כי ההשקעה הכספית מבחינתם לא ירדה לטמיון.
חמאס, שמנהיגיו קפצו על העגלה מאוחר יותר, בעקבות הצלחת הג'יהאד האסלאמי והתגובה המדודה של ישראל, הצליחו לייצר בסופו של דבר תמונת ניצחון מצדם בדמות מסיבת עיתונאים, שבה הודיעו על אחריות משותפת לירי לעבר ישראל ומאוחר יותר על הסכם הרגיעה שהושג בתיווך מצרי. חגיגות הניצחון ברצועת עזה שהתבטאו בעיקר ברשתות החברתיות, יכולות גם לעודד את חמאס, שאף פעם לא תזיק לו תמיכה של הרחוב העזתי. הציבור העזתי הדומם, שמעוניין בעיקר בחיים ברצועה, אולי לא שותף לאותן חגיגות, אבל כאמור, הוא נשאר דומם.
מצרים, שוב הוכיחה לישראל, לארה"ב ולעולם, שהיא זו שיכולה להשפיע על הארגונים הפלסטיניים בעזה לשמר את השקט. המגעים שניהלה במקביל מול ישראל, חמאס והג'יהאד הסתיימו בהסכם שמבוסס על ההבנות שהושגו ב-2014, וסיימו את מבצע 'צוק איתן'. באופן כללי יותר, מצרים מיצבה את עצמה שוב כציר המרכזי בהשגת יציבות אזורית במזרח התיכון.
בניתוח ראשוני ופשטני, ישראל יצאה מהסבב האחרון בעזה שידה על התחתונה. היא תקפה עשרות מטרות של חמאס והג'יהאד האסלאמי, אבל הן היו ריקות מאדם ולא ברור האם הן מהוות נכס אסטרטגי לארגונים, כפי שמציירים זאת בדובר צה"ל. אם לוקחים צעד אחורה, ומסתכלים על האינטרסים הישראלים האזוריים ברמה הגבוהה יותר, ייתכן שדווקא הדרדרות להסלמה ברצועת עזה ודשדוש ממושך של לחימה מול חמאס והג'יהאד האסלאמי היה משרת את האויב הגדול והמרכזי יותר של ישראל – איראן.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מנהל מהלך לשינוי הסכם הגרעין האיראני ועצירת התרחבות פעילותה של טהרן במרחב המזרח תיכוני. סביר להניח שמבצע גדול ברצועת עזה היה מוביל לביטול או דחייה של הפגישות המתוכננות כדי לקדם את אותו המהלך ונותן לאיראנים זמן להמשיך את ההתבססות בסוריה. כך, שבסיכומו של עוד סבב, ייתכן שארגוני הטרור הפלסטינים רושמים ניצחון במערכה, אך לא במלחמה הכוללת.
