כשנולדה בתו הבכורה של הרב יובל שרלו, העלה אותו הגבאי לתורה וקרא את ה"מי שבירך" המסורתי. הרב שרלו שם לב שהפסוק המקראי "וייקרא שמו בישראל" אינו מסתיים בהכרזת שם פרטי, אלא עומד בפני עצמו, כתפילה שיזכה הילד בשם טוב ובהשפעה טובה. לכן כשקרא הגבאי "וייקרא שמה בישראל", אמר לו האב הצעיר: "נקודה". גבאים לא מבינים חוכמות, ולכן הגבאי הכריז בקול רם את שם התינוקת: "נקודה בת יובל". היה זה מעט אחרי שהוקם כתב העת המיתולוגי "נקודה", ואנשים בקהל התלחשו: עד כדי כך הוא מעריץ את הירחון?
נקודה באמת היה כתב עת ראוי להערצה, אבי כל עיתונות הימין, שלא הוספד כהלכה. במובנים רבים נקודה הוליד את מקור ראשון, אך המעבר הזה היה רחוק מלהיות פשוט. נקודה היה כתב עת מצוין ואליטיסטי, שכתבו בו אנשי רוח עבור אנשי רוח אחרים. קשה היה לעבור מכתיבה לאלופים לכתיבה לאלפים.
אנחנו מציינים בימים הללו 25 שנים להקמת מקור ראשון, ובמבט לאחור רבים נוטים לומר שהוא ענה על צורך גדול של הציבור. אני לא חושב שזה נכון. בזמנו, מקור ראשון היה צריך להמציא את הצורך הגדול בקיומו. אנשי הימין היו רגילים לקרוא את ידיעות ומעריב ולקטר עליהם, ובדרך כלל לא העלו בדעתם שייתכן משהו אחר. מקור ראשון היה צריך קודם כול לשכנע את קוראיו שהם באמת צריכים עיתון שלא מזלזל בהם ובערכיהם. זה לא היה קל.
אנשי הימין היו רגילים לקרוא את ידיעות ומעריב ולקטר עליהם, ולא העלו בדעתם שייתכן משהו אחר. מקור ראשון היה צריך לשכנע את קוראיו שהם באמת צריכים עיתון שלא מזלזל בהם ובערכיהם
אך הבעיה הייתה חריפה מכך: הרגלי הכתיבה היו צריכים להשתנות עוד יותר מהרגלי הקריאה. בהכללה גסה, רבים מכותבי נקודה לא היו רגילים לכתוב לאנשים נורמליים. חלק מהם, למשל, אהבו להגות תיאוריות מטא־היסטוריות מתוחכמות ומשוכללות, שהוכיחו שכל קורות העולם הנפתלות מוליכות בדיוק לנקודה שאנו נמצאים בה היום, שהיא לפיכך הגורלית ביותר בתולדות היקום. אף שכשלו בעקביות לחזות את העתיד, הם הצליחו באופן מופתי לחזות את העבר. אינטלקטואלים מסוג מסוים אהבו את הכתיבה הזו, אבל אנשים רגילים לא הבינו מה רוצים מחייהם.
הפנייה לקהל רחב משנה לא רק את היקף ההשפעה של הכותב, אלא גם את תוכן כתיבתו. היא משחררת את הצינורות הסתומים של איש הרעיונות, ומביאה לו את ההיזון החוזר של החיים הממשיים. הכותבים נאלצים לגלות גם תחומי עניין חדשים. במקור ראשון יש היום הרבה יותר כתיבה על כלכלה, למשל, ממה שהייתה פעם. הקוראים מתעניינים בכלכלה, ולמדנו שהיא צריכה להיות חשובה גם לכותבים.
מקור ראשון שאף מראשיתו ליצור אסכולה, סביבה רעיונית אחרת ושונה. לפני 21 שנים התחלתי לכתוב טור פרשת שבוע בעיתון הזה. נדמה לי שהוותק הזה מתיר לי להודות, בגוף ראשון רבים, שלא תמיד אנו מצליחים בהגשמת השאיפה הזו. אבל הניסיון והמאמץ מרתקים ושונים וחשובים, ויש להם השלכות מפתיעות.
פעם אמר לי מעצב גרפי מעיתון אחר שעמיתיו למקצוע אוהבים את השערים של מקור ראשון. "אצלנו אפשר פשוט לשים תמונה של בחורה בבגד ים", הוא אמר; "אתם צריכים להיות הרבה יותר יצירתיים". זה, כמובן, לא מספיק. לעיתים גם אנחנו עושים כתבות שער מחמיאות מדי על ידוענים ריקים מדי, ואז אנחנו לא מקור ראשון, אלא מקור שני: חיקוי של עיתונים אחרים, רק עם תמונות צנועות יותר. לפעמים גם אנחנו נסחפים אחרי סדר יום שקובעים אחרים – אלו שמחליטים שעכשיו כולנו צריכים לדבר רק על משבר האקלים או על בשר מלאכותי או על העצמה נשית. אבל נדמה לי שבדרך כלל אנחנו מצליחים לעשות משהו אחר.
בשנתיים האחרונות מקור ראשון הצליח, למשל, לא להיסחף באופנה המתייחסת לפוליטיקה כמלחמה קוסמית. כשמירי רגב אמרה: "הם קראו לנו אנשי החושך, אבל הם אנשי החושך ואנחנו אנשי האור", וכשיאיר לפיד קרא ליריביו הפוליטיים "כוחות האופל", מקור ראשון הצליח בדרך כלל להימנע מביטויים כאלה. פעם חשבתי שהדימויים הללו שאולים ממגילות מדבר יהודה, אך היום אני חושד שהם לקוחים מסרטי "מלחמת הכוכבים". זה מתיישב טוב יותר עם המנעד התרבותי של הפוליטיקה הישראלית. אולי לא במקרה קרא גדעון סער למפלגתו בשם הסרט הרביעי בסדרה הזו.
מקור ראשון מצליח בדרך כלל לנקוט עמדה נחרצת בעד העם והארץ, בלי להציג את יריבינו הרעיוניים כבני שטן או כדארת' ויידר. אני גאה להיות שותף לעיתון כזה, שמשגשג ומשפיע יותר ויותר, וייקרא שמו בישראל.
