אני אגיד לכם מה העניין, אנחנו בני אדם, ובני אדם אוהבים סדר, בני אדם אוהבים לדעת – זה שחור, וזה לבן, זה טוב, וזה רע, זה יפה, וזה מכוער, זה אסור, וזה מותר, זה טמא, וזה טהור, בני אדם אוהבים סדר! כשהחיים מסודרים, הם הרבה פחות מפחידים, הם הרבה הרבה יותר צפויים, וכשהחיים מבולגנים, חס וחלילה חס ושלום, אנחנו לא מוצאים את עצמנו. כשאין סדר בעולם, אז אי אפשר לסמוך על העולם, וכשיש סדר בעולם, אנחנו מרגישים שהכול בסדר, כשיש סדר, אז הכול ברוך השם בסדר, חחחח, כשיש סדר הכול בסדר גמור.
את הסצנה הזאת אני בטוח שלא פספסתם, ג'ו ביידן, נשיא ארצות הברית, אחד האנשים הכי חזקים וחשובים ונכבדים בעולם, ניגש לזמרת יובל דיין בסופה של הופעה קצרה באירוע דיפלומטי מפוהק ומושיט את ידו ללחיצת יד מנומסת, אבל יובל דיין מסרבת להושיט לו את ידה, היא מסמנת לו תודה עם הידיים, וקדה בנימוס, פעמיים, כדי להתמודד עם הרגע המביך שנוצר, וביידן מחייך אליה. ניכר שהוא לא מבין מה בדיוק עובר על הזמרת הנחמדה הזו, אבל ניכר גם שהוא לא נפגע ממנה במיוחד. בן אדם שהתמודד מול דונלד טראמפ על נשיאות ארצות הברית ודאי ראה דברים מוזרים יותר בחייו.
אייי אייי איייי, בשבוע שחלף מאז שהסצנה הקרינג'ית והמושלמת הזו התרחשה, כל הפיד שלי התמלא בתובנות ומחשבות על לחיצת היד שלא התקיימה, היו כאלה שהתקוממו נגד הזלזול המופגן בנשיא הקשיש, היו מי שניצלו את האירוע כדי להתנגח בתורת משה, היו מי ששיבחו והיללו את דיין על אומץ ליבה, היו מי שהפכו את האקט הקטנטן שלה למפגן רוחני מעורר השראה, והיו גם כמה יהודים פשוטים, שהניחו לעצמם להתבלבל אל מול הרגע המשונה הזה. זה מה שקרה לי, בכל מקרה, ואני מניח שאני לא היחיד.
זה לא בסדר, אתם מבינים, זה לא בסדר! אם יובל דיין הייתה חרדית עם כיסוי ראש הרמטי וגרביונים אטומים ושמלה צנועה, אם היא הייתה נראית כמו חרדית, שום נשיא לא היה מושיט לה יד ללחיצה, כי ברור ששום אישה חרדית לא לוחצת יד לשום בחור, בשום הקשר! היא הרי חרדית! ואנחנו כולנו יודעים איך נשים חרדיות מתנהגות, ואם הנשיא היה מושיט יד לאישה חרדית, היינו תוקפים אותו ואת היועצים שלו, על חוסר הרגישות שלו, מה הוא לא רואה שהיא חרדית.
זה לא בסדר! אתם מבינים, יובל דיין לא נראית כמו חרדית, ובכל זאת חשוב לה לשמור נגיעה, זה לא בסדר! רק לפני שנתיים יובל דיין התחבקה עם שלומי שבת, יש תמונות! ופתאום היא משתנה לנו ככה, הלו הלו מה זה, זה לא בסדר! את חילונית או חרדית, את ליברלית או מסורתית, את זמרת או רבנית, תחליטי כבר נו! תחליטי, זה דחוף! אנחנו רוצים סדר, תחליטי כבר יובל, אם את דתייה, אז בבקשה תיראי כמו דתייה, ותתנהגי כמו דתייה, אל תשחקי לנו ככה במוח! זה לא בסדר, ואנחנו רוצים שיהיה פה סדר! זה דחוף.
זה מה שלדעתי כל כך תפס אותנו ברגע הקטנטן הזה. כולנו בני אדם, ובני אדם אוהבים לדעת, לחלק, להגדיר ול־ס־ד־ר את המציאות, הוא חרדי! הוא חילוני! הוא ימני! הוא שמאלני! הוא מזרחי! הוא אשכנזי! סדר! ובכל פעם שמשהו כזה מתרחש, בכל פעם ש"זמרת" מתנהגת כמו "חרדית" – האשליה של הסדר המדומה שבו אנחנו חיים מתחילה להיסדק. וכשאנחנו מזהים סדקים ב"סדר" שלנו, אנחנו מתחילים להילחם בהם. זאת הסיבה שכל כך הרבה אנשים שונאים את נתניהו (הלו, הוא אמור להיות שמאלני!), זאת הסיבה שכל כך הרבה אנשים שונאים את בנט (הלו, הוא אמור להיות ימני!), זאת הסיבה שכל כך הרבה אנשים שונאים את עצמם, אייי אייי אייי, הרי בכל אחד מאיתנו שוקקת נפש מלאת סתירות והפכים.
בקיצור, שתדעו שאני בעד יובל דיין! כלומר, אני חושב שהפעולה הקטנה שהיא עשתה, ברגע המביך והדקיק ההוא מול נשיא ארצות הברית, הזכירה לכולנו את האמת המופלאה והאומללה, שבעולם הזה אין באמת סדר.
החיים הרבה יותר מורכבים ורצוצים מהדרך שבה אנחנו תופסים אותם. הכול זז, משתנה, פועם ונושם. מה שאנחנו רואים, זה לא מה שיש, העסק הרבה יותר סדוק, הרבה יותר מצחיק, והרבה יותר מורכב. איייי איי אייי, אין באמת סדר בעולם, וגם מעט הסדר שישנו, הוא בסך הכול סיפור אגדה שאנחנו מספרים לעצמנו.
בראשית ברא א־לוהים את השמיים ואת הארץ. והארץ הייתה תוהו ובוהו! עד עכשיו היא תוהו ובוהו! ואם הכול תוהו ובוהו, אם אין סדר בעולם, אנחנו הרבה יותר חלשים, והרבה יותר מובסים, והרבה יותר צנועים. וגם זה בסדר. זה בסדר גמור. שכוייח.
(תודה לד"ר מיכה גודמן ולאבידן ארנברג)
