רוח נגבית קרירה קיבלה את פני האורחים שהגיעו לחגוג ביום חמישי שעבר עם תושבי היישוב שיזף עשור להקמתו. במה חגיגית הוקמה בדשא הציבורי, ותערוכת תמונות "אז והיום" הוצגה בתוך מבנה הציבור היחיד ביישוב. תושבי שיזף טרם החלו לבנות את בתי הקבע שלהם ברמת הנגב, ובכל זאת, גם בבתיהם היבילים והזמניים הם יכולים להרשות לעצמם להביט לאחור בסיפוק.
בתחילת דרכו, בשנת 2012, שיזף הוגדר כמאחז לא חוקי. הצעירים האידיאליסטים שאיישו את הקרוונים שהוצבו בסמוך למתחם המועצה האזורית רמת־נגב, עלו למקום בחסות המועצה ותנועת איילים. המקום הוגדר ככפר סטודנטים, אבל ראש מועצת רמת־נגב באותה תקופה, שמוליק ריפמן ז"ל, הצהיר מיד על הכוונה להפוך אותו ליישוב קבע נוסף במועצה. ריפמן נהג לומר שהיה קשה ליישב את ארץ ישראל בתקופה הטורקית, קשה בתקופת המנדט הבריטי, אבל הכי קשה ליישב את הנגב בתקופה הישראלית.
מי שניסתה לתקוע גלגלים במהלך של שיזף, וגם הצליחה בכך במשך כמה שנים, הייתה החברה להגנת הטבע. בהתחלה טענה החברה שהיישוב הוקם באופן לא חוקי מכיוון שלוועדה מקומית של מועצה אין סמכות לאשר הקמה של יישוב חדש. אחרי שהמועצה הארצית לתכנון ובנייה המליצה לממשלה על הקמת יישוב קבע במקום, הגישה החברה להגנת הטבע עתירה נגד ההחלטה בטענה שמדובר בסטייה ניכרת מהתוכנית המקורית להקים במקום קריית חינוך. התירוץ להתנגדות של החברה השתנה כל פעם בהתאם לנסיבות. בשורש הדברים הייתה מונחת תפיסה ירוקה קיצונית, שמתנגדת להקמת יישובים חדשים בכל מקום בארץ. יישובים יהודיים כמובן. במקרה של שיזף, הטענה של החברה להגנת הטבע הייתה אבסורדית במיוחד, משום שגם הם הודו שהקרקע המדוברת לא הייתה אמורה להישאר שמורת טבע או שטח פתוח, אלא יועדה להקמת קריית חינוך. ובכל זאת, באתר הרשמי של החברה להגנת הטבע הוגדר שיזף כ"איום".
"לגור בשיזף זה לדאוג לטיול אופניים ביום כיפור למרות שאת דתייה, ולהפיק הכנסת ספר תורה למרות שאת חילונית"
בדברי הברכה שנשא ראש המועצה ערן דורון בחגיגת העשור, הוא ביקש להודות לחברה להגנת הטבע. "בזכות ההפרעה שלה להקמת היישוב היא עזרה לנו להבין שאנחנו לא רק אוהבי טבע אלא גם ציוניים". דורון צמח בחברה להגנת הטבע. הוא ניהל את חוגי הסיירות של החברה באזור הדרום וגם היה מנהל בית ספר שדה שדה־בוקר. ההתנהלות של החברה בסוגיית שיזף הרחיקה אותו מכור מחצבתו. "בהתנגדות שלה לשיזף, החברה עזרה לי לייצר חיבור בין ציונות לסביבה ולחזק את הזהות הציונית לצד הזהות הסביבתית", אמר דורון בנאומו. בסוף החברה להגנת הטבע התקפלה, הסדרת שיזף התקדמה, ולפני שנה וחצי הופקדה התב"ע של יישוב הקבע.
28 משפחות מתגוררות כיום ביישוב הזמני. בביקורים הראשונים שלי היו שם פחות מעשרה ילדים, והגדול עוד לא היה בן שלוש. היום יש ביישוב 73 ילדים, ושני הגדולים שבהם עולים לכיתה ח'. מכיוון ששיזף ממוקם על שטח שיועד לצורכי ציבור, אין אפשרות להציב מבנים נוספים ולקלוט משפחות נוספות עד לבניית בתי הקבע, זאת למרות רשימת המתנה ארוכה. ראש המועצה דורון ציטט את הדברים שאמר בן־גוריון על תושבי שדה־בוקר לפני שהצטרף אליהם: "לא קינאתי מעולם באיש או בקיבוץ אנשים… אולם בביקורי אצלכם היה קשה לי לדכא בליבי מעין רגש של קנאה: למה לא זכיתי להשתתף במעשה מעין זה".
"כשאני מגיע לכאן", הוסיף דורון, "גם אני מקנא בכם על הזכות להקים יישוב בנגב, דבר שכבר כמעט אי אפשר לעשות היום".
מאפיין נוסף של שיזף שהוזכר בדברי המברכים כלא מובן מאליו בימים של מתחים חברתיים, הוא החיים המשותפים של דתיים וחילוניים המתקיימים בו. "לגור בשיזף", אמרה עדי יגל־מאיר על הבמה, "זה לדאוג לטיול אופניים ביום כיפור למרות שאת דתייה, ולהפיק הכנסת ספר תורה למרות שאת חילונית". קהילת שיזף משתייכת לרשת הקהילות המעורבות של רשת מיתרים, וביישוב פועל גן המשתייך למסגרות החינוך המשלב של דתיים וחילוניים. בנט, שקד, הנדל וטרופר – ארבעת השרים ששלחו ברכה מצולמת לאירוע, סימלו גם הם את המרקם החברתי של היישוב הצעיר.
נעשה ונשמע
כשעה קודם לאירוע טיפסתי עם עוד אורחים לגבעה סמוכה כדי לתצפת לעבר האתר שבו יוקם יישוב הקבע של שיזף. שמיל אדלר, שהדריך אותנו, הוא מראשוני שיזף. הוא ודפי אשתו, שניהם דתיים ירושלמים, היו החולמים הראשונים על היישוב. כשהחלו להתעניין ביישובים הכפריים ברמת הנגב, הם גילו שכולם הומוגניים – או דתיים בלבד או חילוניים, אבל הם רצו יישוב מעורב. שמיל גילה שבאזור פתחת ניצנה הוקמה בשנות החמישים היאחזות נח"ל בשם שדמות שיזף, שפורקה ולא זכתה להפוך ליישוב של קבע. דפי והוא החליטו להחיות את היישוב הישן בקהילה חדשה ומעורבת לא הרחק משם. עם הרעיון הם הגיעו לעמותת איילים, ושם שלחו אותם לגייס משפחות נוספות. כשעלו לקרקע בשנת 2012, חלק מהמצטרפים ליישוב ראו בהקמתו מענה למחאה החברתית שהתקיימה חצי שנה לפני כן, בקיץ 2011. התשובה שלהם למצוקת הנדל"ן ולקולות המחאה הייתה הקמת יישוב חדש בנגב.
אדלר מקווה שעד סוף 2023 יעלו הטרקטורים על השטח כדי להכין את התשתיות לבתי הקבע. על הגבעה החשופה עמד איתנו, כשהוא נתמך במקלות, גם עודד ברזילי בן ה־92. ברזילי, שלחם בפלמ"ח ונפצע בקרבות מלחמת השחרור, הוא מוותיקי קיבוץ רביבים, הקיבוץ הראשון שהוקם ברמת הנגב ויחגוג בשנה הבאה גבורות. "עד 1955 עוד חיינו כאן על מים מליחים", סיפר ברזילי. בתחילת שנות השישים הוא כיהן כראש מועצת רמת הנגב ולאחר מכן שימש כמהנדס המועצה במשך עשרים שנה, עד לשנת הקמתו של שיזף.
"כשהם עלו פה לקרקע, הבטחתי להם חיבור לחשמל בתוך חודש", סיפר ברזילי. "היועצים המשפטיים של חברת חשמל התחילו לעשות לנו בעיות, אז חפרנו תעלה היישר מהמתנ"ס של המועצה והבאנו לכאן חשמל. אני בעד נעשה ונשמע, ולא בעד נשמע ונעשה". ברזילי פנה לאדלר ואמר לו: "בעשר השנים שאתם כאן כבר הוכחתם הרבה. כשרוצים, ומתמידים – מצליחים. גם כשהקימו במועצה את היישוב מרחב־עם לפני עשרים שנה, התושבים לא האמינו שיהיו שם עצים. לקחתי אותם לרביבים כדי שיאמינו".
