מאמרו של אלישיב רייכנר שפורסם לפני שבוע במקור ראשון ("גיוון בעירבון מוגבל") מתיימר להיות נבואת זעם המגשימה את עצמה. עולה ממנו שהמפקד הפתוח, המכיל והמאפשר ביותר שהיה אי פעם בציבור הדתי־לאומי, אינו פתוח מספיק לטעמו של הכותב.
בין השאר מזכיר רייכנר את פרשת כפר־מימון. הוא קובע ש"ההחלטה הממלכתית שהתקבלה אז כבר אינה מייצגת כיום את רוב הציבור הדתי־לאומי… אך ברשימת הציונות הדתית שמנהיגיה הם בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן־גביר, התפיסה הממלכתית כלל אינה נשמעת". איני יודע כיצד היו נראים דיוני הסיעה אילו סוגיית סירוב הפקודה מלפני 17 שנה הייתה הופכת חלילה לרלוונטית גם בימינו, אולם בסוגיות אקטואליות יותר התנהלו דיונים מגוונים ביותר.
בענייני דת ומדינה, איני חושב שעמדתי זהה לעמדתו של סמוטריץ'. הבעתי אותה פעמים רבות, גם בציבור וגם בישיבות סיעה שעסקו בנושא. מעולם לא הרגשתי דה־לגיטימציה לדעותיי או לעמדותיי. אומנם מיזם הכשרות של צהר הוא בעיניי טעות, אבל הסיבות לכך מעשיות וארציות, ואינן נובעות מתפיסות ערכיות לגבי מעמד הרבנות הראשית.
עמדותיי בענייני דת ומדינה שונות מאלה של סמוטריץ', ומעולם לא חשתי בעיה להשמיען בסיעת הציונות הדתית
גם בנושא הגיור הצגתי, בישיבות הסיעה ובשיחות עם רבנים, תפיסה שונה מזו של סמוטריץ'. גם בכך, כמו בנושאים רבים אחרים, השיח הפתוח והמכבד, ימי העיון המקיפים והיסודיים וליבון הסוגיות מתוך הקשבה בסיעת הציונות הדתית חריגים בנוף הפוליטי. לצערי, התנהלותו הדורסנית וחסרת האחריות של שר הדתות דאז מתן כהנא גרמה לכך שלא היה אפשר בכלל לשתף פעולה עם הרבנות הראשית בתיקון מערך הגיור. מבחינה זו תומכי הרפורמה, שהרב דרוקמן התנה אותה בשיתוף פעולה עם הרבנות, בזבזו את השנה לטובת מסע הבחירות של כהנא במקום לטובת עשייה. בסופו של דבר נבחרה דרך פעולה מעשית, בהסכמה ובשיתוף פעולה, אבל בשאלות העקרוניות היה מגוון דעות רחב.
הציבור הדתי־לאומי מכיל מגוון דעות בנושאים רבים. הקנאביס, למשל, המכסים, החקלאות, החקיקה החברתית – בכל אלה נערכו בסיעה דיוני עומק. אפילו בנושא קריטי כמו הקמת קואליציה עם רע"ם התנהלו דיונים ערים, ובסופו של דבר התקבלה החלטה (וגם אז עמדתו של הרב טאו הייתה שונה).
בדבר אחד אני מסכים עם רייכנר. מפקד שאחריו יתקיימו שיבוצים לחברי מפלגות אחרות אכן יעיל פחות. אך הטענה הזו אינה מופנית לכתובת הנכונה. מפלגת הציונות הדתית והעומד בראשה פנו מעל כל במה לאנשי עוצמה יהודית ולאנשי נעם בבקשה שיחברו למפקד משותף ולבחירות מקדימות, עם ועדה ציבורית עצמאית, בשאיפה שמתפקדי כלל המפלגות יוכלו לבחור את הרשימה. הדלת הזו, למיטב ידיעתי, עודנה פתוחה, ואני עדיין מקווה שהיד המושטת מצידנו תמצא יד אחות.
הטענה הזו אינה נטענת רק כלפי אנשי המפלגות האחרות. היא נכונה גם כלפי רייכנר ושאר חבריו חסרי הבית. ככל שמגוון גדול יותר של הציבור הדתי־לאומי ייכנס למפקד, יציג מועמדות ויעניק תמיכה נרחבת למהלך, כך תפחת הלגיטימיות של העומדים מהצד לדרוש ייצוג נפרד.
בעודי כותב שורות אלה אני שומע על עוד מתמודדים ומתפקדים מהציבור הדתי־לאומי שמעוניינים להשתתף בחגיגה הדמוקרטית – אנשי ימינה לשעבר, אנשי הבית היהודי ועוד. לרייכנר ולחבריו אני קורא אפוא: אל תעמדו מנגד. קיבלתם הזדמנות להיות שותפים במפלגה שמסתמנת כמפלגה היחידה שתייצג את המגזר הדתי־לאומי בכנסת הבאה. הציונות הדתית תהיה הבית שלכם כך או כך. השאלה עד כמה תרגישו בה בבית תלויה רק בכם.
ח"כ שמחה רוטמן הוא חבר סיעת הציונות הדתית
