אנחנו לא שולחים תמונות מהטיול שלנו כאן בנורבגיה כמעט בכלל, לא למשפחה, לא לחברים, בטח שלא ברשתות החברתיות. אולי אני רגישה לקנאה של אחרים כי אני קנאית כזאת בעצמי. בתקופה שחיכיתי לתינוק שלא הגיע, קינאתי בכל פוסט עם תמונות הריון. בתקופה שלא היו לי הרבה סדנאות וערוצי כתיבה קינאתי בכל מי שהעלתה פוסט בסגנון של: "אני בדרך לסדנא ה 35,7849 שלי השבוע ועדיין, שמתי אודם יפה" עם תמונה מחויכת ונוטפת סטייל. ברגעים של קושי בזוגיות אין לי כוח לכל התמונות של זוגות מאושרים בנופש בצימר מהמם באכזיב או על חוף הים ביוון. כנ"ל עם: "הנה הבית שאנחנו בונים, כמה קשה זה לבחור מסגרות לחלון" ו"סיימתי את התואר בשעה טובה". ואף פעם אבל אף פעם אני לא עומדת בקצב של האימהות שיש להן קופסאות מסודרות של אוכל, תחפושות מושקעות ושולחן ליל הסדר ערוך עם פליימוביל של קריעת ים סוף. בקיצור, כל מרוץ ההוכחות הזה הוא לא בשבילי. מה שיש לי יש לי, מה שאין לי אין לי, וזו הסיבה שאני לא שולחת תמונות מטיולים בחו"ל, כי אולי מישהו חם לו בבית בראשון לציון ומעצבן לו ואין לו כוח לראות עכשיו אגמים וסירות משוטים. אולי יש מישהי שמתה לטוס לחופשה משפחתית אבל בן הזוג שלה חושב שהטיימינג לא מתאים כרגע כלכלית, אז למה שאהיה טריגר עבורה? תרבות השיתוף האינטנסיבית ללא ספק מקפיצה את רמות הקנאה ואת חוסר שביעות הרצון בחלקנו.
ובכל זאת, כשטסנו בפעם הקודמת לנורבגיה שלחנו באחד הימים תמונה לחבר. חשבנו שיתלהב כמונו מהנוף המרהיב, אבל הוא הגיב בביטול: "בשביל מה לטוס לחו"ל אם אפשר לנסוע לרמת הגולן? בארץ ישראל הכי יפה". בואו נגיד שלא צריך לעבור את גיל שש בשביל להגיד כמו הקטן שלנו ששאל אותנו השבוע: "אבא, אמא, אם בנורבגיה הייתה קדושה כמו בארץ שלנו, הייתם רוצים לגור פה?". מהר מאד הבן שלנו הבין שזו ארץ יפה בקנה מידה מיוחד מאוד, אבל האם היינו רוצים לגור בה? קר פה בחורף וחשוך מוות אז כנראה שלא. מעבר לזה, הוא ניסח את זה באופן מאוד מדויק ואמיתי כשאמר- "אם הייתה קדושה". אנחנו לא גרים בארץ ישראל כי היא הכי יפה בעולם כמו שאנחנו לא שייכים לאמא שלנו כי היא האישה הכי יפה בעולם. אנחנו שייכים לה כי זו הארץ שה' הנחיל לנו, שעיני ה' בה מראשית השנה ועד אחריתה. אם הייתה קדושה במקום אחר (חמים ומואר יותר מאשר צפון נורבגיה) אולי היינו שם. משום מה אנחנו מרגישים בלחץ לבטל את יופיו של מקום אחר מפחד שהוא ייהפך לאופציה. עלינו פה על איזה הר ופגשנו זוג מפינלנד עם תינוקת על הגב. הם באו לטייל בנורבגיה לשבועיים. בנונשלנטיות הם אומרים שנורבגיה יפה הרבה יותר מפינלנד. האם זה גורם להם להישאר בה? לא. הם פינים, כל החיים שלהם בפינלנד. הכל בסדר. מטיילים, נהנים, חוזרים. אנחנו קצת רדופים בפחד שהילדים יגלו שיש ארצות יפות יותר בעולם, אולי כי ההיסטוריה היהודית לימדה אותנו שהיו אנשים שוויתרו על הזהות היהודית שלהם בגלל קושי ומציאת משהו נוח וקל יותר. לא חסרות דוגמאות. וזה מפחיד אותנו, אולי בהגזמה, אולי לא.
