עמדתי באמצע הרחוב והראש שלי למעלה מנסה להביט ולראות את קצה הבניין. הכל גבוה ומרשים, גורדי שחקים נושקים לכחול השמיים, עננים לבנים של צמר גפן משתקפים בבנייני מראה מבריקים. כל בניין יותר מיוחד, גבוה ויפה מהשני, כל אחד מהם עומד זקוף בגאון ונותן לנו, עוברי האורח מבט על הבניין השכן ועל השמים דרכו. ניו-יורק כמה שאת גדולה.
השתקפות, נראה לי שזה השם שהייתי נותנת למראה הזה. השתקפות היא תופעה שמאפשרת לי לראות דבר לא באופן ישיר אלא דרך דבר אחר. השתקפות השמיים בבניינים הזכירה לי שאלה שתלויה בחדר של הבת שלי על הדלת "הסתכלת על השמים היום?". השאלה הזו קפצה לי כמה וכמה פעמים כשהשמים השתקפו להם בבנייני המראה.
הסתכלתי על השמים היום? ברור שכן. הם משתקפים אלי מכל בניין בכל זווית יפים ומלאים כל כך. אבל האמת שזה לא נכון כי לא אני הסתכלתי אלא הבניין שיקף. יש כאן הבדל ענק בין המבט הישיר למבט המשתקף. יש פעמים שחייבים לעבור דרך מסנן ההשתקפות אבל יש פעמים שחובה, ממש חובה מבט ישיר.
השתקפות איננה מבט ישיר, הדברים שם לא באמת מדויקים לפעמים הזווית שלהם משתנה או נראית הפוכה
השתקפות היא כלי חשוב בחיינו, זוגיות וילדים אלו המקומות שלרוב ההשתקפות בהם הכי בהירה וחזקה. אני יכולה לראות בילדים שלי את פעולותיי ותנועותיי ומזה להבין משהו על עצמי. מבט ההשתקפות מאפשר לי לראות את עצמי. לא תמיד זה קל, האמת שלרוב זה אפילו קשה ופעמים רבות אנחנו מתנגדים להשתקפות הזו שמציגה לנו את עצמנו לא בדרך שהיינו רוצים לראות. אבל יש רגעים שבהם אנו מעיזים לעמוד מול ההשתקפות ולשאול את עצמנו למה זה מה שאנו רואים.
השתקפות איננה מבט ישיר, הדברים שם לא באמת מדויקים לפעמים הזווית שלהם משתנה או נראית הפוכה. העניין הוא לא ההשתקפות העניין הוא השלב הבא, לשלב הזה קוראים להסתכל על השמיים. זה כבר המבט הישיר, השלב שמוביל אותנו להבנה פנימה על איך אנחנו הופכים להיות טובים יותר. יש דברים שרק העיניים הפרטיות שלנו יכולות לראות, בגלל זה הן נקראות חלון לנשמה.
מרוב השתקפויות ומחשבות הרגשתי שאני צריכה מבט מזווית אחרת, מבט על. אז עשיתי מה שכל תייר טיפוסי עושה, עליתי על הבניין הכי גבוה בחצי הכדור המערבי. שם למעלה רואים את הכל ממבט הציפור, הכל נראה קטן מול גובה השמים, רק שיש בעיה אחת, מכאן הסתכלתי רק למטה. כשיש רק מבט אחד אנחנו בבעיה. כאשר אנו מרגישים קטנים מול גודל אנחנו שוכחים איזה דבר בעל עוצמה אנחנו וכשאנו מסתכלים על הכל מלמעלה אנו שוכחים איזה דבר שברירי אנחנו.
חייבים לאחוז תמיד בשתי התנועות , זה היופי של נשמה במשכנה של גוף. רק ככה אפשר לא להתייאש מהשתקפות שאנו לא אוהבים ולא להתגאות מול מבט על.
