חסן נסראללה אוהב לציין תאריכים חגיגיים בלוח השנה של חיזבאללה ובעלי בריתו. אתמול (ב') הוא ניצל יום כזה, 40 שנה להקמת ארגון הטרור, כדי לשגר רצף איומים נוסף לעבר ישראל. וכשנסראללה מאיים, הוא נוטה גם לקיים. אז מה ישראל לוקחת מהנאום החדש של מזכ"ל חיזבאללה? התשובה המרכזית: נסראללה קיבל אור ירוק ממשמרות המהפכה באיראן.
בשלב הזה כבר ברור לכולם שבעוד נסראללה מצייר את עצמו כבעל הבית, טהרן היא שברמת קובעת מה יקרה בארגון הטרור. ולאחרונה, כך נראה, בעלת הבית נתנה אישור לפעילות.
יש לכך שתי סיבות: האחת, הרצון להפעיל לחץ על האמריקנים בנושא הסכם הגרעין. לצד הפעלת חיזבאללה בצפון, האיראנים גם כיבו את מצלמות האבטחה בכורים שלהם והחשיכו את המסכים של ארגוני המודיעין ומערכות המעקב הרשמיות. הסיבה השנייה היא הגב שהוא מקבל מההנהגה בלבנון.
אלו הם שני דברים שישראל צריכה להתייחס אליהם ברצינות רבה. שאר האיומים של נסראללה – ההתפארות ביכולותיו ובסוגי הנשק שהוא מחזיק – לא מפתיעים ולא חדשים. ישראל לא צריכה אותו מול המצלמות כדי לדעת באילו נשקים הוא מחזיק. הבעיה היא שהוא ככל הנראה קיבל אישור להשתמש בהם.
היעד הבא הוא אוקטובר. נסראללה איים במפורש כי אם לא תהיה פריצת דרך בהסדרת הגבול הימי עם לבנון עד ספטמבר, באוקטובר עלול לפרוץ עימות בצפון. ישראל צריכה לקחת בחשבון את האמירות הללו. זה לא אומר שאנחנו בדרך למלחמה עם חיזבאללה, אבל זה בהחלט מעיד שנסראללה מכוון להתלקחות.
בעבר נכתב כאן שנסראללה יודע היטב עד לאן למתוח את הגבולות, אבל לצד זה הוא גם יודע שכל אירוע יכול להתפתח לצרה צרורה, והוא זוכר היטב איך ב-2006, חטיפה הסתיימה במלחמה קשה וחורבן בלבנון. הוא יכול להעריך מה צה"ל הכין עבורו במבצע או המלחמה הבאה, וזה הרס כה גדול בלבנון, עד שגם חיזבאללה וגם הבכירים בלבנון יבינו את המחיר: קריסה חסרת תקדים.
