"רצה האל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה באופן שהיו ראויים להכנס לארץ" (ספורנו על ל"ג, א)
פרשת מסעי מתחילה בסיכום תחנות בני ישראל במדבר, רגע לפני הכניסה לארץ כנען.
תחשבו על מישהי רגע לפני חתונה, מסכמת את חיי הרווקות שלה כך: "ותכיר בכיתה י"ב את חתיך השכבה לעיני הבנות, אך לא תאהבו. ותעל לצבא ותכר את קצין הגדוד וייפרדו ותחטוף באסה ותטוס להודו ותפגוש שם במטיילי המקום הנאים. ותמשיך לטייל ותחזור ללימודי התואר ותגור עם בן- זוגה שלוש שנים. ותחזור בתשובה, ותשב בקפה 'סילו' בירושלים עם חוזר בתשובה מוסיקאי ולא תנעם לה השיחה. ותעל לרכבת ושם תפגוש מישהו ויצא ליבה אליו ויהיו יחד עד כמעט חתונה והיא כבת 35 שנים. ותגלה כי אכזר הוא ועל כן קראה לו 'זר' והמשיכה בדרכה. ותיסע ותחנה בדירת חדר עם חצר ועץ לימון בנחלאות".
למה שארצה רגע לפני שאני מתחתנת לסכם ולהזכיר את רצף חיי הרווקות שלי? על פי רוב הפרשנים- בפתיחה של פרשת מסעי מניית המקומות והתחנות בהם עברו בני ישראל אינה רק היזכרות טכנית. לפירוט יש ערך וכוונה שנוגעת בעניין ההשגחה האלוהית על בני-ישראל במדבר.
שום דבר לא לריק, ואם הוא ריק זה כי ככה אתם בחרתם לראותו
גם בחיים שלי אני רוצה להאמין שכל מפגש- מאכזב או סתמי, כל קשר שהתפרק או תקופות של שממה זוגית- הכל מושגח. אני אישית מאמינה שאין דרך אחת נכונה לאדם לילך בה. זאת אומרת ש"בן 18 לחופה" לא חל על כולנו. ישנן גם נשים שיודעות שהקמת בית או הבאת ילדים היא לא עבורן. עבדתי עם נשים מתמודדות נפש שהיה להן ברור בגיל מבוגר שהן לא יתחתנו ויהיו אימהות, מתוך הקשבה למציאות. אך אם בחרתי במסע להקמת בית ולמציאת אהבה אחת שהולכת ומעמיקה ומהווה עבורי קרקע פורייה לצמיחה והמשכיות, אז קשה מאוד להתמודד עם מפגשים שהולידו ריק. זה יכול להיות לרגעים מבעית, מעורר בהלה. "למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה", זה טקסט מהתפילה שאני מאוד אוהבת. יש בכמה מילים האלו איזה סוד קיומי גדול ועצום כל-כך. אני חושבת שזו אולי הבקשה הכי עמוקה, לחיות במלאות, באמונה.
הרמב"ם (מורה נבוכים ג,נ) מתייחס לפסוקים הפותחים של פרשת מסעי וטוען שהמקרא מונה את תחנות בני ישראל על מנת שלא יהיה עיוות בזיכרון לדורות הבאים ויגידו שהם פשוט טעו במדבר. היו תחנות של יום וכאלו של שנה ללא ידיעה מוקדמת, הם פשוט "הוקפצו" לא על פי דעתם או לפי איזו מפת מדבר הגיונית אלא הייתה הכוונה מדויקת וניסית. הוא מביא ציטוט של חז"ל – "'כי לא דבר ריק הוא מכם' (דברים ל"ב מ"ז) – ואם ריק הוא – מכם הוא". כלומר, שום דבר לא לריק, ואם הוא ריק זה כי ככה אתם בחרתם לראותו. המשפט במקורו מתכוון למילות התורה, ששום מילה אינה לריק ונכון אף לפירוש האירועים.
אם כך, אין טעם רגע לפני החתונה למנות את חיי הרווקות שלי כמשהו טכני אלא כדי להבין משהו על המסע שלי. לכן אולי נכון יותר לנסח זאת כך: "ותסיים לימודי תיכון בהצלחה ותפרד מבן זוגה מכיוון שעודנה צעירה ואיננה מכירה את עצמה. ותמשך לשרת בצבא ותהיה מבולבלת ותצטרך זמן ותטוס להודו ותחזור בתשובה ותעבור לירושלים כי היא עיקר ליבה. ויפתח ליבה וישבר ליבה ויפתח שוב…".
יש קו שמחבר בין כל המסעות במדבר לכניסה לארץ כנען, אולי הקו הזה הוא אמונה. זיכרון התחנות שעברתי בהן הכרחי להמשך המסע ועל כן תלוי באופן בו אבחר לספר ואף לפרש אותו לעצמי. רגע לפני שאכנס לארץ המובטחת, ייטב לי אם אצליח לבחור בזיכרון ונרטיב שיש בו חסד והשגחה.
