התאונה הקשה, בה נהרג מתן צינמן ז"ל בן ה-6 משבות רחל, תפסה אותנו אתמול בעודנו בנסיעה על כביש 60 בהרכב משפחתי כמעט מלא. בשעה בה חלפנו סמוך למקום התאונה פינוי הפצועים עוד נמשך ומסוק צה"לי הונחת בשדה סמוך לזירת התאונה הקטלנית. רק מאוחר יותר שמענו את הבשורה הקשה כל כך. אך אם חשבתם שמשהו השתנה בכביש בעקבות התאונה – טעות בידכם.
שעות ספורות לאחר מכן, כאשר שבנו לביתנו באותו הכביש ממש, חשנו כמעט על בשרנו את רולטת המוות הנמשכת. לפחות חמש פעמים ראינו כיצד תאונות ממש כאלו, תוצאה של עקיפות פראיות ומסוכנות, כמעט מתרחשות ממש מול עינינו. שברירי שניות המפרידים בין תאונה מזוויעה ובין המשך נסיעה בכביש המסוכן כל כך. באחת הפעמים רק בלימת חירום מהפכת קרביים הצילה אותנו מהתנגשות חזיתית ברכב שעקף בפראות מולנו. ולא, זו ממש לא הייתה נסיעה חריגה. החוויות הללו הן הסיפור היומיומי של הנוסעים בחלקים ארוכים מאוד של כביש 60, עורק התחבורה הראשי של אזור יהודה ושומרון. כל שעה ביממה שבה לא מתרחשת תאונה נוראה כמו זו שבה נהרג מתן ז"ל היא נס.
אך לא מדובר בגזירת גורל, אלא בהזנחה פושעת. יש מי שחייהם חשובים, ויש כנראה מקומות שבהם החיים חשובים פחות. כביש הדמים 60 מוכר לכל הרשויות במשך שנים, לכל שרי התחבורה, לכל שרי בטחון הפנים ולכל שרי האוצר. אך למרות זאת הכביש, המשמש בכל יום מאות אלפי ישראלים ופלסטינים, איננו מטופל. לא בהיבט התשתיתי ולא באכיפה. המשטרה מוציאה אמנם כפעם בפעם הודעות על מבצעי אכיפה, אך המציאות הפרועה על הכביש מלמדת שאלו אינם אפילו בגדר טיפה בים. וודאי שאין בהם כל אפקט מרתיע כלפי הנהגים בכביש.
וכן, למרות חוסר הנעימות המסוים, גם האמת חייבת להיאמר. מי שאחראים בעיקר לתרבות הנהיגה הקטלנית בכביש הזה הם הנהגים הפלסטיניים. לא צריך להיות חוקר מיומן כדי לשים לכך לב, מספיק לנסוע כמה פעמים בכביש ולשים לב ללוחיות הזיהוי של כלי הרכב העוקפים בפראות, על קו לבן, במקומות בהם שדה הראיה מוגבל או כמעט בלתי קיים. פושעי דרך ישנם בכל מגזר, אך במקרה הזה הסטטיסטיקה ברורה גם בלי לערוך מחקר מעמיק. די לשם כך בכמה נסיעות בכביש הדמים הזה והתמונה ברורה כשמש.
הכתובת על הקיר. ההרוג הבא בכביש 60 עוד מסתובב בינינו, ילד קטן או אמא צעירה לכמה ילדים. סב לנכדים או תינוקת קטנה. איש איננו יודע מי יהיה הקורבן הבא של ההזנחה הפושעת, אך למרבה הצער שום דבר שימנע את התאונה הבאה או אפילו יפחית את הסיכוי להתרחשותה עוד לא קרה. מתן ז"ל שילם בחייו, והמציאות הנוראית נמשכת. רק התגייסות מאסיבית של כלל הגורמים, ועשייה משמעותית הן בשיפור התשתית והן באכיפה, תשנה את התמונה. עד אז ימשיך הכביש הראשי של יהודה ושומרון להיות מלכודת מוות הגובה את חייהם של יהודים וערבים ללא אבחנה.
