לא צריך לבחור: גם לטבריה, גם לבית־אל

"צריך להסיט תקציבים מיהודה ושומרון לפריפריה", זו כותרת ההודעה לתקשורת שקיבלתי השבוע ממטהו של אחד המתמודדים בפריימריז. לתומי חשבתי שמדובר במתמודד במפלגת העבודה או מרצ, אבל לא. מי שבחר להוציא את הכותרת הזו היה מוטי אוחנה, מתמודד לרשימה הארצית בפריימריז של הליכוד. בהודעה שפרסם אוחנה – חבר מרכז הליכוד למעלה מעשרים שנה, ובעבר יועצו של השר דן מרידור – הוא טען שצריך לשנות את סדר העדיפויות בחלוקת התקציבים. לדבריו, היישובים ביהודה ושומרון חזקים ומבוססים, אין כרגע סכנה שיפנו אותם בקרוב, ולכן הוא דורש שמפלגת הליכוד תתמקד בפריפריה של מדינת ישראל.

התקשרתי לאוחנה כדי להבין מדוע הוא חושב שהכסף של הפריפריה נמצא דווקא ביהודה ושומרון. "אני לא נגד ההתיישבות ביו"ש", הבהיר אוחנה בפתח דבריו, "אין לי ספק שזה חלק מארץ ישראל ואנחנו צריכים להיות שם, אבל גם טבריה וקריית־שמונה ושאר עיירות הפיתוח הן חלק מארץ ישראל". אוחנה הירושלמי גדל בטבריה. לדבריו, במשך שנים הוא הגן על ההשקעה של ממשלות הליכוד בהתיישבות ביו"ש, מול המתנגדים. כעסו התעורר לאחר הבחירות האחרונות, כאשר חש שהנהגת ההתיישבות בגדה בליכוד, לטענתו, ברוח גבית שהעניקה לימינה ובהסכמה שנתניהו צריך לפרוש.

ליאור קצב, מתמודד ברשימת הליכוד: "רובם של תושבי הפריפריה הם אנשי ימין בעלי השקפה לאומית. כל ניסיון לסכסך בינם לבין תושבי יו"ש נועד לכישלון"

"הם זלזלו בבחירה שלנו. אנחנו לא התערבנו בבחירות שלהם למועצת יש"ע, אבל הם נתנו גיבוי למהלכים של בנט", טוען אוחנה, ועכשיו הוא רוצה להעניש את תושבי יו"ש. "בעקבות הדברים שהם עשו, אני חושב שאת התנאים שנתנו ביו"ש צריכים להעביר עכשיו לעיירות הפיתוח. אני רוצה שגם אנשים בצפון ובדרום יקבלו אדמה לבנייה בחינם, בדיוק כמו שקיבלו ביהודה ושומרון הרבה שנים".

סיפרתי לאוחנה שבירוחם מתקיים עכשיו מכרז למאה מגרשים, שמחיר הקרקע בהם, ללא הפיתוח, נע סביב 40 אלף שקלים, ועם הפיתוח הוא אינו מגיע לרבע מיליון. בנוסף, באזורים צמודי גבול ובאזור עוטף עזה אין כלל תשלום על הקרקע. ניסיתי לברר עם אוחנה היכן ביו"ש אפשר לרכוש כעת מגרש במחיר זול יותר, אך הוא התקשה לענות. מבירור שעשיתי עם בכירים בגופי ההתיישבות, עולה שמחירי הקרקעות ביו"ש גבוהים היום מאשר בפריפריה, מכמה סיבות. ברוב המקומות ביו"ש עלויות פיתוח הקרקע גבוהות יותר ונעות בין 300 ל־700 אלף שקלים. בנוסף, במרחב העירוני ביו"ש גובים היום מחיר גם על ערך הקרקע ולא רק על הפיתוח. גם במרחב הכפרי, שבו משלמים רק על מחירי הפיתוח הגבוהים, ראשי המועצות מעוניינים שתהיה גבייה על הקרקע כדי שלבוני הבתים יהיה חוזה חכירה מול רשות מקרקעי ישראל, חוזה שאינו קיים במקרה שהתשלום הוא רק על עלויות הפיתוח.

האחרון שהשתמש בסיסמה דומה לשל אוחנה היה מנהיג מפלגת העבודה אבי גבאי, שבנאום הניצחון שלו לאחר בחירתו לתפקיד אמר שהגיע הזמן לייצר מנהיגות שדואגת לדימונה ולא רק לעמונה. הניסיון להפריד ולסכסך בין מתנחלים לתושבי עיירות פיתוח היה עד היום נחלתם של מנהיגי השמאל שביקשו לשסות קהלים זה בזה כדי להביא להחלפת השלטון. זה לא מתאים לליכוד, אמרתי לאוחנה. "מנהיגי השמאל אמרו שצריכים לפנות את ההתיישבות ביהודה ושומרון, אני לא אומר את זה", השיב אוחנה. "אני רק רוצה שביהודה ושומרון ידעו שטבריה היא בדיוק כמו בית־אל".

זו לא הפעם הראשונה שאוחנה יוצא נגד ציבור המתיישבים ביו"ש. לפני שנה הוא פרסם בהארץ מאמר תחת הכותרת "לליכודניקים נמאס מהמתנחלים". אלא שאז היה אוחנה "רק" חבר מרכז ליכוד. כעת הוא מתמודד בפריימריז לרשימת המפלגה בכנסת.

מי שמבקש לייצג את הפריפריה הדרומית בליכוד בבחירות הקרובות, היה אמור לכאורה לתמוך בשינוי סדרי העדיפויות. אבל עו"ד ליאור קצב, תושב קריית־מלאכי המתמודד על המקום השמור לנציג מחוז הנגב ברשימת הליכוד, דוחה לחלוטין את דבריו של אוחנה. "עצוב וכואב לראות שאוחנה מאמץ את הנרטיב והשיח של השמאל הקיצוני במדינת ישראל, ומנסה לתקוע טריז מלאכותי בין המתיישבים ביו"ש למתיישבים בערי הפיתוח ובפריפריה החברתית של מדינת ישראל".

קצב, שכיהן בעבר כראש עיריית קריית־מלאכי, מזכיר שתנועת הליכוד חרתה על דגלה את ההתיישבות בכל חלקי הארץ לצד הטיפול בצמצום הפערים בחברה הישראלית, ושאין סתירה בין השניים. "רובם ככולם של תושבי הפריפריה הם אנשי ימין בעלי השקפה לאומית, התומכים בהתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל. כל ניסיון לסכסך בינם לבין תושבי יו"ש נועד לכישלון", אומר קצב. "הגיע הזמן שנהיה אמיתיים ונאמנים להשקפת העולם שלנו ולא נחפש דרכים פופוליסטיות לקושש קולות על ידי אימוץ הנרטיב השמאלני".

בשבח המורכבות

"החשיבה הפשטנית, ראיית הדברים בשחור ולבן בלבד, חוסר היכולת לראות תמונה שלמה ומורכבת, הפכו להיות מכת מדינה. התקשורת משדרת כל הזמן את הפשוט והבלתי מסובך. אין זמן להסברים מורכבים הדורשים יותר זמן שידור. ספקות כמעט ואינם קיימים. הביטוי 'אין ספק' חוזר ונשנה אצל המרואיינים. לא זו בלבד שדרך החשיבה הפשטנית מקבלת לגיטימציה, אלא שהיא הופכת להיות השפה המקובלת… נוצר מצב שבו חשיבה פשטנית גורמת להגברת הקיטוב בחברה, לחוסר יכולת של הקשבה הדדית עד כדי דה־לגיטימציה של הדעה האחרת. מדה־לגיטימציה לדמוניזציה של הדעה האחרת, המרחק לא גדול".

את הדברים הללו אמר הרב יהודה עמיטל זצ"ל, שהשבוע חל יום פטירתו, במסגרת הרצאה שנשא לפני למעלה מ־25 שנה על אתגריה של מדינת ישראל לקראת המאה ה־21. הרב עמיטל דיבר בשבח המסרים המורכבים ובגנות החשיבה הפשטנית, הרבה לפני שהאינטרנט והרשתות החברתיות פרצו לחיינו.

בפתחה של מערכת בחירות חמישית תוך שלוש שנים, נראה שאין דבר שהחברה הישראלית זקוקה לו יותר מההכרה בכך שהמציאות מורכבת. לא כל מחלוקת פוליטית מתפצלת באופן פשטני בין "רק ביבי" ל"רק לא ביבי", ישראל הראשונה וישראל השנייה.

"אודה על האמת, אין לי פטנטים איך להילחם נגד דרכי החשיבה הפשטנית", אמר הרב עמיטל בכנות אופיינית באותה הרצאה. "במיוחד נוכח העובדה, כפי שהיא נראית לי, שהמערכת הפוליטית אינה להוטה ביותר לשנות את המצב ולעיתים קרובות היא אף גורמת לחיזוק התופעה הזאת. ומכל מקום, אני מאמין שגם שימת האצבע על נקודה יש לה ערך חינוכי".