אחד הכללים הבסיסיים בשיווק ובפרסום הוא בחירה נכונה של קהלי יעד והתאמת המסר הייעודי לכל קהל מטרה כזה.
אם ננתח בקצרה ודי בהכללה את קהלי היעד המרכזיים לקראת הבחירות הרי שהחלוקה הפשוטה ביותר היא "ביבי" , "רק לא ביבי" ו"לא מעניין אותי ביבי או לא ביבי, מעניין אותי שיהיה כאן טוב".
מערכות הבחירות האחרונות לקחו עד הקצה את הקיטוב הפוליטי כאשר קהלי היעד מנתחים כמעט כל אירוע מתוך הפוזיציה הזו. עם מטריה אווירית מרשימה של תקשורת מגויסת ופוליטיקאים שעברו צד, הצליח מחנה השמאל לטשטש את הגבולות האידיאולוגיים והפך את שאלת ה"ביבי" לריאליטי שסחף את ההמונים והוביל להקמת הממשלה המוזרה ביותר בתולדות המדינה.
הבחירות האחרונות היו רגע השיא, נקודת האופטימום של מחנה "רק לא ביבי". למה? כי כל מי שמבין בקריאה נכונה של מגמות צרכניות (כן, במשחק הפוליטי הבוחר הוא צרכן והפוליטיקאי הוא המותג) יגיד שהריאליטי הזה התחיל כבר לשעמם ולהפוך לפחות רלוונטי.
בתוך מציאות שבה הכלכלה הישראלית הגיעה לשיא, האוכלוסייה מחוסנת, נחתמו הסכמי שלום, ארה"ב יצאה מגדרה כדי לרצות את ראש ממשלת ישראל ותחושת הביטחון האישי הייתה בשיא, בתוך מציאות כזאת של מעט מאוד אתגרים לאומיים קל מאוד להסיט את תשומת הלב הלאומית למחוזות של "בואו נקטר קצת על המנהיגים שלנו". זה די אנושי ואולי גם די יהודי בסגנון של "וישמן ישורון ויבעט".
כאשר משעמם, הריאליטי פורח והקיטוב הולך ומתרחב. כך הגענו למערכת הבחירות האחרונה, כאשר "רק לא ביבי" הפכה לסוג של דת עם הבטחה חסרת כיסוי לעתיד טוב יותר.
כיום, על רקע עליית המחירים האסטרונומית, המשבר עם רוסיה, הרמת הראש של הלאומיות הפלסטינית בקרב ערביי ישראל וגם על רקע הסלידה הקיימת בחלקים לא קטנים במרכז הפוליטי מיאיר לפיד, הולך וצומח לו בחזרה קהל היעד שיקבל את ההחלטה שלו מאחורי הקלפי סביב פרמטרים שרחוקים מהשאלה סביב נתניהו.
משפחה שההוצאה שלה גדלה במאות שקלים בחודש כבר לא תקבל את "רק לא ביבי" כפרמטר מרכזי. ייתכן שהיא לא תבחר בו, אבל זה יהיה מסיבות אחרות לחלוטין. חומת ה"רק לא ביבי" שחסמה העברת מסרים רציונאליים מצד מפלגות הימין נסדקה ואיתה נפתח הפתח לשבירת התיקו הפוליטי.
מבט על הסקרים בחודשים האחרונים מראה מגמה ברורה , לאט לאט הליכוד, החרדים והציונות הדתית צומחים מ- 52 מנדטים בבחירות האחרונות לכיוון ה- 60-61 (כולל סקרים שבהם כל מפלגות השמאל עוברות את אחוז החסימה).
מאחורי המגמה הזאת עומד היעדר הרלוונטיות של כל מה שעמד בבסיס התעמולה של "מחנה השינוי" ועל רקע העמקת המשבר הכלכלי בעולם , שיקרין גם על מדינת ישראל, הם יבינו לאט לאט שהדמוניזציה לנתניהו היא כבר לא תרנגולת שמטילה ביצי זהב.
הבשורה הטובה היא שלמרות שאין לי צל של ספק שהניתוח השיווקי הזה משתקף בסקרי העומק של כל המפלגות , הצד השמאלי של המפה לוקה ב"עיוורון שיווקי" – כח ההרגל והקושי לנטוש או לצמצם שימוש בכלי שעבד כל כך טוב בעבר הוא אתגר לא פשוט. בנוסף לכך, עדיין ולמרות הכל, חלק גדול מהעם יתן המון נקודות זכות למפלגה שתצעק הכי חזק "רק לא ביבי". נכון, מספרם של אלה הולך וקטן אבל החשש לאבד אותם למפלגה אחרת יקבֶע את המסר הזה גם בבחירות הקרבות. כך למעשה מפלגות השמאל מייצרות מצב בו הן נלחמות על החתיכות, במחיר הקטנת העוגה.
מספרים על גנרלים בצבא שאחת הבעיות שלהם היא שהם תמיד מתכוננים למלחמה הקודמת. על בסיס המשפט הזה משעשע להביט בבני גנץ שמנסה לקחת בעלות על המסר של הבחירות הקודמות, תוך העמקת הדמוניזציה וליבוי השנאה כלפי נתניהו.
הבחירות עדיין רחוקות והמגמה ברורה. ככל שיחלוף הזמן ועל רקע המשבר הכלכלי בשילוב אפשרי של טעויות נוספות מצד לפיד (סומך עליו בעיניים עצומות שזה יקרה ) יותר ויותר מנדטים ינועו לתוך המשבצת העניינית והאידיאולוגית, חלקם יישארו בשמאל, רובם ילכו ימינה.
