כל מי שלקח הלוואה או מחזיק במשכנתא ודאי כבר שם לב לכך, ומי שמתכנן לקחת – כדאי שיתרגל: עליות המחירים אינן מסתיימות במוצרי המזון, החשמל, הדיור והתחבורה. גם ההלוואות הולכות ומתייקרות. על רקע האינפלציה הגבוהה שמסרבת לעזוב אותנו, ועליות המחירים שמגיעות לכל תחום, גם הריבית מתייקרת. בנק ישראל החל כבר בסדרה של העלאות ריבית (כדי להילחם באינפלציה), וגרר אחריו התייקרות של כמעט כל ההלוואות במשק.
כלכלני בנק לאומי העריכו השבוע כי בכל אחת משתי החלטות הריבית הבאות של הבנק המרכזי (ההחלטה הקרובה צפויה לקראת סוף חודש אוגוסט), הריבית תעלה בחצי אחוז. בלאומי מעריכים כי הריבית במשק צפויה לעמוד בתחילת שנת 2023 על 2.75%. אחרי שהורגלנו פה יותר מעשור לריביות אפסיות, זהו שינוי דרמטי.
נזכיר כי הריביות על רוב ההלוואות של משקי הבית נגזרות מריבית הפריים, וריבית זו נגזרת מריבית בנק ישראל בתוספת 1.5%. כלומר, אם ריבית בנק ישראל תעמוד בעוד חצי שנה על 2.75% כפי שחוזים הכלכלנים, הרי שריבית הפריים תגיע כבר ל־4.25%. אבל זה לא הכול. הבנקים אינם נותנים הלוואות בגובה ריבית הפריים (לפחות לא בהלוואות צרכניות – שאינן לדיור), אלא לוקחים מרווח מסוים. בעבור הלקוחות "הטובים" המרווח הזה עומד על 2־3 אחוזים. כלומר, לקוח טוב בבנק ישלם כ־2.5% מעל ריבית הפריים, וזה אומר שהוא יקבל הלוואה בריבית שתנוע סביב 7%.
העובדה שמאות מיליוני שטרות נמצאים בידי הציבור ו"מסתובבים ברחובות", מטרידה את הרשויות בעולם ובישראל בפרט
לא מדובר רק בהלוואות חדשות שיילקחו בעוד חצי שנה. כל מי שכבר לקח הלוואה במסלול הפריים (וכאמור, אלה רוב ההלוואות) יגלה כי היא מעודכנת אוטומטית כלפי מעלה עם עליות הריבית. החוב של משקי הבית בגין משכנתאות שנלקחו עומד על כ־500 מיליארד שקל, ומתוכם כ־200 מיליארד שקל מושפעים באופן ישיר מהשינוי בריבית הפריים. ההלוואות שאינן לדיור עומדות על כ־225 מיליארד שקל – רובן המוחלט צמודות לפריים.
ומה בנוגע לאלו שחוו קצת קשיים בעבר, שפה ושם חזרו להם צ'קים או שהם פיגרו בהחזר הלוואה? לקוחות עם היסטוריה מעט בעייתית בחשבון הבנק, יחוו עליה חדה עוד יותר. ועוד לא הזכרנו את חברות האשראי החוץ־בנקאיות, שם הריבית על ההלוואות לרוב יקרה יותר לעומת הלוואה רגילה בבנק.
את השינוי הזה ירגישו וכבר מרגישים רוב הלווים, אבל אולי את ה"הלם" הגדול ביותר יקבלו אלו ששקועים באוברדרפט. על פי תחזית עליית הריבית שהצגנו – הריבית על יתרה שלילית בעו"ש תזנק ותנוע בתחילת 2023 סביב 15%. חריגה ממסגרת האשראי תקפיץ כבר את הריבית לאזור ה־17% בחישוב שנתי. מטורף, אמרנו?
גם ההלוואות הפופולריות מקופות הגמל וקרנות ההשתלמות מתייקרות בהתאם, אם כי עדיין מדובר בהלוואות שלרוב הן הזולות ביותר. אלא שלהן יש בעיה נוספת: הטלטלות בשווקים שבהם החסכונות הללו מושקעים, והתשואות השליליות שנרשמו בחודשים האחרונים, גרמו למנהלי החסכונות להטיל על חלקן הגבלות שונות – החל מצמצום סכום ההלוואה, ועד חסימת האפשרות למתן הלוואה בכלל.
אין ספק, זוהי תקופה קשה ללווים. אם לקיחת הלוואה מחייבת תמיד חשיבה מושכלת ובחינה מדוקדקת, הרי שכעת הן נדרשות ביתר שאת.
זמן בלי מזומן
ודאי נתקלתם בפרסומת על כניסתה לתוקף של הגבלה נוספת בחוק צמצום השימוש במזומן. בשבוע הבא ירד בשיעור דרמטי הסכום המותר לתשלום במזומן. החל מ־1 באוגוסט, הסכום המרבי שניתן יהיה לשלם בדרך זו יעמוד על 6,000 שקל בלבד, במקום 11,000 שקל כיום. בהתאם לשינוי בחוק, מגבלת ה־6,000 שקל תחול על תשלום בין אדם פרטי לעוסק (רכישת מוצר או שירות), אולם גם בתשלום בין אנשים פרטיים החוק הופך קשוח יותר. ההגבלה במקרה כזה תעמוד על סכום של 15 אלף שקל במקום 50 אלף שקל כיום. עם זאת, ברכישת רכב על ידי אדם פרטי עדיין תתאפשר תקרת תשלום של 50 אלף שקל.
נזכיר כי מטרת החוק, שנכנס לתוקף לפני שלוש שנים, הייתה לצמצם את השימוש במזומן ולהעביר את התשלומים לאמצעים אחרים, כאלה שניתן לפקח עליהם. נכון להיום מסתובבים להם כ־700 מיליון שטרות בערכים שונים של השקל. אומנם המקור העיקרי למזומנים הוא הבנקים, אך הם מחזיקים רק בכ־10% ממחזור המזומן (הכולל את כל השטרות והמטבעות). שאר המרשרשים נמצאים בידי הציבור, שמעביר אותם מיד ליד, מפקיד בבנק ומושך משם.
המציאות שבה מאות מיליוני שטרות נמצאים בידי הציבור ו"מסתובבים ברחובות", מטרידה את הרשויות בעולם בכלל ובישראל בפרט. האמת העגומה היא שחלק גדול מהמזומנים הללו משמש גורמים פליליים ומאפשר הלבנת הון, סחר בסמים, הימורים, סחיטה וכמובן העלמת מס – ללא תיעוד, ללא עקבות. על פי אומדנים שונים, כ־20% מהפעילות הכלכלית בישראל אינה מדווחת, מה שמביא לאובדן הכנסות ממיסים בסכום של כ־30 מיליארד שקל מדי שנה.
אלא שבניגוד למגמה שהחוק אמור להוביל, בדיקה בנתוני בנק ישראל מעלה כי היקפי המזומן רק עלו בשנים האחרונות, ואף בשיעור גבוה. בשנת 2017, למשל, עמד מחזור המזומן על 82 מיליארד שקל. ב־2019 הוא גדל ל־87 מיליארד שקל, ב־2020 הוא זינק ל־105.7 מיליארד, ובסוף שנת 2021 הגיע הסכום הכולל ל־112.5 מיליארד שקל.
בבנק ישראל וברשות המיסים מציינים כי מאז כניסת החוק ועד פריצת משבר הקורונה חלה ירידה מסוימת בדפוסי גידול המזומן, אלא שמשבר הקורונה שיבש את המגמה הזו והגדיל את כמות המזומנים. כעת מעוניינים ברשות להציג "הישגים" מובהקים תוך קביעת רף נוקשה יותר להגבלות. באוצר מעריכים כי הכבדת ההגבלות החל מהשבוע הבא תוביל לתוספת הכנסות של 150 מיליון שקל בשנת 2022, ו־300 מיליון שקל משנת 2023 ואילך.
כבר כאשר החוק הזה יצא לדרך, לפני שלוש שנים, רבו המבקרים שטענו כי הוא לא יצמצם את השימוש במזומן ולא ימזער את העלמות המס. בינתיים, נכון לסוף חודש מאי השנה, מחזור המזומן כבר עבר את ה־116 מיליארד שקל. נטל ההוכחה על האוצר ורשות המיסים להראות בדיוק את ההפך – רק גדל. האם הפעם זה יצליח?
