"הרוח הציונית" היא מפלגה סכיזופרנית בהגדרה. איילת שקד ויועז הנדל קרובים אידאולוגית ונקלעו לצרה פוליטית משותפת, אבל הם מקוזזים בשאלה שמנהלת את הפוליטיקה הישראלית. ספק אם נותר פלח מצביעים שיכול לשאת מפלגה שלא תפסול את נתניהו אבל גם לא תתמסר לו. שקד והנדל נאחזו זה בזה כדי לצוף מעל אחוז החסימה, אבל עלולים להטביע זה את זה.
בעבר היה לכך שוק מוגבל אך משמעותי דיו לייצר קואליציה ולהגיע ללשכת ראש הממשלה. השאלה שעשויה להכריע את גורל המפלגה ואולי הבחירות היא מה נותר מהקבוצה הזאת, שהסוקרים מגדירים "קבוצה ריקה". וכשהסיכון גבוה כל כך, צריך לזכור את התשואה. שקד והנדל מתמודדים על קבוצה שמסומנת בשני המחנות כזו שיכולה להכריע את השוויון בין הגושים. בתרחיש של הצלחה, מעט מנדטים גמישים שווים יותר ממפלגה גדולה אך נוקשה.
אם יתרחש נס ושקד תוביל את הרשימה אל מעל אחוז החסימה, ארבעה מנדטים ישאירו אותה בראש סיעה של שני חברים לכל היותר. אם מתן כהנא יישאר במפלגה, שקד תהיה למעשה סיעת יחיד. ועדיין, זו הפעם הראשונה שהיא ניצבת לגמרי בכוחות עצמה. בנט אינו מושך בחוטים. ראש הממשלה היוצא איחל לשקד הצלחה, אבל העובדה שאינו שם מעידה על הערכתו לגביי סיכויי הצלחתה. סקרי סוף השבוע יהיו מבחן ראשון ומשמעותי עבורה. לפחות בחלקם היא צולחת את רף ארבעת המנדטים, שמאפשר לה לצאת לקמפיין. אין לשקד מה להפסיד. זה המסלול היחיד שבו, אולי, תוכל לשוב לגוש הימין שהיא מכוונת אליו בחשבון הנפש הפומבי שערכה על השותפות עם רע"ם.
גם אם "הרוח הציונית" תצלח את אחוז החסימה, אחרי הבחירות ממתין לה פרדוקס מובנה: שקד מבטיחה לכפות ממשלת אחדות באמצעות "איום" שתשלים לנתניהו 61 מנדטים, וכך תאלץ את גנץ או לפיד להיכנס לממשלה עם הליכוד. אלא שכמו מול הגרעין האיראני, גם במקרה הזה נדרשת אופציה צבאית אמינה. הנדל, אם להאזין לדבריו במסיבת העיתונאים, לא שם. ממשלה עם נתניהו מקובלת מבחינתו רק כממשלת אחדות שנתניהו משני בה. מי שמסביר בלהט למה ממשלה צרה היא אסון לא יוכל לאיים ברצינות שיקים אותה.
מתן כהנא, נכון לעכשיו, משתמש ברטוריקה דומה נגד ממשלה צרה, אבל בניגוד לשקד אין בכוונתו להיות האצבע ה־61 של נתניהו. דווקא בימי פירוק הממשלה הוא אימץ קו רל"ביסטי. בתוך עשרה ימים הוא אמור להשיב לשקד סופית לגבי המשך דרכו, אבל אין לו סיבה למהר. גנץ וסער מחכים לאיזנקוט; נגמור לסדר את האבנים הגדולות, הם אמרו לכהנא, ואז נתפנה לאבנים הקטנות. במילים אחרות: אם איזנקוט יגיע עם שלושה שריונים, לכהנא כבר לא יהיה מקום בכלת"ח. בלי הגנרל הם ישמחו לחיזוק נוסף, שלצד טרופר, אלקין ושות', עשוי למשוך עוד מנדט סרוג של ימין רל"ביסטי.
לכהנא יש עוד סיבה להשתהות: שקד מבטיחה לרוץ, אבל חודש של סקרים מתחת לאחוז החסימה עלול לגרום לה לפרוש עוד בטרם הגשת הרשימות. בתרחיש כזה ימינה על שבע יחידות המימון שלה תישאר בידיו. ספק אם יהיה לו מה לעשות עם המתנה לבדו, אבל אולי האבן שלו תהיה פחות קטנה.
הימים הראשונים של יצחק גולדקנופף בראשות אגודת ישראל עוברים בנעימים. מאז שהאדמו"ר מגור הודיע לו על המינוי הוא לומד את העולם החדש. האיש שניהל עד כה רשתות חינוך ומאבקי שבת (החרמות נגד אל על, שפע שוק ומפעל פיניציה) מתחיל קריירה פוליטית בגיל 72. האיש שלצידו, או בעצם מעליו, הוא מוטי בבצ'יק, שהיה ראש המטה של ליצמן, וכבר אז נדמה היה שכוחו לא נופל מזה של הבוס. בבצ'יק מלווה את גולדקנופף בפגישותיו עם עיתונאים ופוליטיקאים. הוא מכיר לו את טוויטר, ומחבר אותו לשיחות עם רשימת המברכים הארוכה: בני גנץ, בנימין נתניהו, וגם איילת שקד ואריה דרעי. רק יו"ר דגל התורה משה גפני – שאמור לפנות את המקום הראשון לאגודת ישראל, בהתאם להסכם בין המפלגות – עדיין לא צלצל.
ככל הידוע, גפני עדיין מחזיק בכיסו במכשיר טלפון. הוא השתמש בו לפחות פעמיים כדי לשוחח עם לפיד. הוא גם הזמין באמצעותו חברי קואליציה אחרים לחגיגות חתונת נכדתו בבני־ברק. רק לשותפו המיועד להנהגת המפלגה, שיש לו עמו גם קשרי משפחה, הוא לא מצא זמן לחייג. מסרונים ממילא אי אפשר לשלוח במכשיר כשר.
את הגיבוי לנתק הזה גפני מקבל בינתיים מהרב גרשון אדלשטיין. השבוע הוא הגיע לבית החולים מעייני הישועה, שם אושפז המנהיג הליטאי בן ה־99 שחלה בקורונה בפעם השנייה. ההודעה על הפגישה הבהולה, שבהחלט הייתה יכולה להמתין עד שהרב ישוחרר לביתו, משרתת את שני הצדדים: בבית הרב אדלשטיין מבקשים לשדר שהוא עדיין מעורב בקבלת ההחלטות, וגפני מנסה להוכיח שהוא לא מנהל מאבקי אגו אלא מלחמה רוחנית.
ביום שלישי בערב התייצב גפני מול פעילי דגל התורה בבני־ברק. הכנס ציין עשור לפטירת הרב אלישיב או מאה ימים לבחירות – תלוי בעיני המתבונן. על הבמה הפנה גפני את האש להסכם שרקחה חסידות בעלז עם משרד החינוך, הסכם שמטלטל את הפוליטיקה החרדית: לימודי ליבה תמורת תקציבים. "בנושא התשתיתי שבגללו אנחנו הולכים לכנסת אנחנו לא משדרים על גל אחד", זעק גפני. "ודאי שכל חסיד צריך לעשות מה שהרבי שלו אומר, השאלה אם צריכים ללכת יחד". בין השורות אפשר לשמוע מה עוד כואב לו: "שמו בראש הרשימה מישהו שלא היה אפילו יום בכנסת. אנחנו מביאים את רוב הקולות. ראינו את זה בבחירות המקומיות".
האיום בריצה נפרדת אינו אמין: בדגל התורה משוכנעים שיעברו את אחוז החסימה, אבל גם אם זה נכון – אגודת ישראל תישאר תחת אחוז החסימה. המשמעות היא כיווץ הכוח החרדי ובלוק הימין כולו. ובכל זאת, במקום להנמיך את הלהבות גפני מטפס גבוה יותר על העץ. ביהדות התורה יש מי שטוען שהוא מעלה גם את הרב אדלשטיין על עץ מקביל. מרגע שהמאבק הוגדר כעניין רוחני־השקפתי, הפתרון לא יהיה בדרג הפוליטי אלא בין הרבנים.
אין גורם אחד ביהדות התורה שמאמין שזה יסתיים בריצה נפרדת, אבל איש גם לא יודע לשרטט מה המתווה הסביר לפתרון. ואם מחפשים סימן עד כמה גדול הבלגן בסיעה האשכנזית: אריה דרעי כבר מחפש נציג אשכנזי ראשון שישוריין ברשימת ש"ס.
הצרות ביהדות התורה הן לא הבעיה היחידה של הימין. גם בציר בן־גביר־סמוטריץ' אין לפי שעה התקדמות. גם הליכוד בקדחת הפריימריז, ללא משמעת קמפיין. די במאה הימים שנותרו לבחירות כדי להתארגן מחדש פעמיים.
אולי יש יתרון בכניסה מאוחרת למרוץ: גנץ ראה כיצד האיחוד עם תקווה חדשה לא הניב את התוצאה המיוחלת בסקרים, ומיהר להתכחש כבר בשלב הזה לתוכנית ממשלת הרוטציה עם נתניהו, שהחרדים שיווקו בהתלהבות. בכך הוא צמצם את מרחב התמרון של עצמו. נסיגה נוספת נרשמה מול רע"ם, שגנץ הגדיר כ"קצה" שאינו מעוניין להישען עליו.
לפיד לעומתו דווקא מבקש להרחיב את יכולת התמרון שלו. הוא מבטל את הפרשנויות שניתנו, בין השאר כאן, להבטחתו לא להישען על הקצוות. המשותפת לא תהיה חלק מהממשלה כי היא ממילא לא מעוניינת בכך, הוא מבהיר, אבל בכוונתו בהחלט להשתמש באצבעותיה. הוא ינסה להשיג את המלצתה לנשיא, וגם את אצבעות חבריה בהשבעת ממשלה. בדרך לשם, בסביבת לפיד דוחקים באחמד טיבי ובאיימן עודה לרוץ הפעם בלי בל"ד, וגם שוברים את הראש כיצד להעלות את שיעור ההצבעה הנמוך במגזר הערבי. מבחינת לפיד, זוהי אולי הדרך היחידה להישאר בלשכת ראש הממשלה.
