קריאת 125 עמודי דו"ח מבקר המדינה בנושא "אכיפת החוק בערים המעורבות" היא חוויה לא פשוטה. באופן שיטתי ומסודר, עם תמונות ותרשימים, מאשר המבקר את מה שתושביהם היהודים של הערים המעורבות, יחד עם כמה ארגוני ימין ומעט מדי עיתונאים, טענו מהרגע הראשון. מול רצף אירועי אלימות לאומנית קיצונית, כוחות הביטחון של מדינת ישראל לא העריכו נכונה את המצב, לא העניקו מענה, ופגעו במה שהוגדר בדו"ח "המחויבות הבסיסית של המדינה כלפי תושביה לשמירה על ביטחונם ועל רכושם".
אף אחד מהגופים האמונים על שמירת החוק לא חף מביקורת. המשטרה לא טיפלה בפשיעה לאומנית ערבית, לא העמידה במהלך האירועים את כוח האדם הנצרך, וכשלה בגיבוש תמונת מודיעין ובשיקופה לדרגים הגבוהים. השב"כ, כמו המשטרה, לא סיפק התרעה ולא קלט את מלוא היקפם וחומרתם של האירועים. בארגון התמקדו בסיכול טרור, בזמן שהאיום האמיתי היה בהפרות הסדר ההמוניות. הפרקליטות הגישה מעט מדי כתבי אישום, ורק מיעוטם על עבירות לאומניות. וככלל, שיתוף הפעולה בין הגופים לקה בחסר.
הקריאה בדו"ח עצובה פחות מקריאת תגובותיהם של הגופים המבוקרים. "שוטרי משטרת ישראל פועלים כל העת להגן ולשרת נאמנה את כלל אזרחי ישראל, ולספק להם שירותי משטרה שוויוניים ללא קשר למוצא, דת, או צבע עור, וכך היה גם במהלך מבצע שומר החומות" – כך נפתחה תגובת המשטרה, באמירה שרק הדגישה עד כמה ראשי המערכת שבויים עדיין בקונספציית החיפוש אחר סימטריה שוויונית של "קיצונים משני הצדדים".
ברמה המקצועית טענו במשטרה שהתקיים "הליך סדור של גיבוש תמונת מצב" וש"חטיבת המודיעין הציגה הערכת מצב מודיעינית אמינה". ומה באשר לחוסר התגובה בשטח? במשטרה הסתפקו באמירה ש"בימיו הראשונים של המבצע התקבלו במוקד 100 קריאות אזרחים רבות בהיקף חריג ביחס לשגרה ולכוחות בשטח". לא פרעות, ובוודאי לא חוסר אונים משטרתי. סתם "היקף חריג" של קריאות. על הדרך גם התלוננו במשטרה שאזרחים התלוננו שוב ושוב על אירוע שכבר דווח, רק כי לא קיבלו מענה.
אם המשטרה מושלמת, אולי השב"כ טעה? "בניגוד לנאמר בדו"ח, שב"כ זיהה מרגע תחילת האירועים כי מדובר בהסלמה על רקע לאומני ובהתאם נערך בחמ"לים ובשטח למתן מודיעין בזמן אמת ולסיכול בהתאם להתרעות שהעביר", מבהירים בשב"כ, אך מודיעים: "האפשרות לחזות, ובהתאם גם למנוע, אירוע של התפרצות המונית היא מאתגרת ומוגבלת מעצם טיבה". ובעברית פשוטה: על מה שהיה התרענו, אבל בעתיד אולי לא נצליח.
מתברר שגם הטיפול בכתבי האישום בפרקליטות היה מושלם: "על רקע החומרה היתרה… נקטה הפרקליטות במדיניות מחמירה", נאמר בתגובה. לא תצליחו למצוא מילים כמו "טעות", "תקלה" או אפילו "שגגה" באף אחת מהתגובות. כולם אהובים, כולם גיבורים, כולם קדושים. ומה באשר להרוגים, הפצועים, המכוניות ההרוסות, הבתים השרופים, התושבים שחשו מאוימים ולא קיבלו מענה? הכישלון, כהרגלו, שוב נותר יתום.
התגובות המתנערות הללו של גופי אכיפת החוק מסגירות בוז לרעיון קבלת האחריות, ויותר מכך חוסר יכולת להכיר בכך שפרעות תשפ"א היו שרשרת מחדלים בקנה מידה לאומי. הן מעוררות חשש כבד לגבי האפשרות של הפקת לקחים לקראת היום שבו יתחדשו הפרעות. סביר מאוד להניח ששוב נעמוד בפני שוקת שבורה – שב"כ שמתמהמה להתערב, משטרה בלתי ערוכה, ובעיקר מראות קשים ברחובות, של דם ואש ותמרות עשן.
