בימים אלו מתכוננים הפוליטיקאים לקראת הגשת הרשימות לוועדת הבחירות, כשהמועד האחרון לכך הוא 15 בספטמבר, עוד חודש וחצי. התקשורת והפוליטיקאים עסוקים למעלה מאוזניהם בשאלה אחת: האם יהיה לגוש הימין בראשות נתניהו רוב של 61 חברי כנסת לפחות או לא? שאלה זו עדיין לא נפתרה, וייתכן שבמצב הנוכחי תמשיך המערכת הפוליטית לבוסס במי אפסיים גם אחרי הבחירות כפי שהיא תקועה כבר יותר משנתיים.
במצב של שוויון בקולות המצביעים, גוש הימין עלול לאבד מושבים בכנסת רק בשל העובדה שיש כמה מפלגות בימין וכל אחת מהן תפסיד אלפי קולות בגלל שיטת חלוקת המושבים. למשל: מפלגה שהצביעו עבורה מספר מצביעים השווה לחמישה וחצי מושבים, תקבל חמישה מושבים והקולות העודפים ילכו לאיבוד במקרה הרע או למפלגה שיש לה איתה הסכם עודפים במקרה הטוב. אבל גם במפלגה שקיבלה את העודפים עלול להיות מצב שייווצרו עודפים בקולות המצביעים בשל מספר עודף על מספר שלם של מושבים לשתי המפלגות הללו ביחד. עודפים אלו ילכו לסל האשפה, וחבל.
אני רוצה להציע כאן הצעה שתוריד למינימום את זריקת הקולות של גוש הימין: ליצור גוש טכני בצורת מפלגה אחת שתכלול את הליכוד, החרדים, הציונות הדתית ועוצמה יהודית, וכל מפלגה אחרת הרואה את עצמה כמפלגת ימין – הרוח הציונית (ימינה + דרך ארץ), ישראל ביתנו, ואולי גם תקווה חדשה (עם כחול-לבן?), וגוש זה ירוץ לכנסת כמפלגה אחת. איחוד כל המפלגות האלה יבטל את התחרות בין מפלגות הימין, תחרות שאיננה מוסיפה להן כבוד, אהדה ובוחרים, ויוריד למינימום את מספר הקולות הימניים שילכו לטמיון כעודפים.
הרשימה לכנסת תורכב בצורת ריץ'-רץ' של חברים על פי מפתח שיוסכם על הצדדים ויכלול מרכיבים כמו גודל המפלגות בכנסת הנוכחית, המצב של כל מפלגה בסקרים והסכמות בין המפלגות. אם יבינו ראשי המפלגות את היתרון בריצה המשותפת, שיבוץ המועמדים בה לא יהיה בעיה שלא ניתן לפתור אותה.
יש בעיה בשיבוץ חרדים ברשימה הכוללת נשים, אך אם יבינו מנהיגי החרדים את היתרון מבחינתם בחיזוק כוחם בכנסת ובחירת גוש ימין יציב, הם יוכלו לעבור גם את המשוכה הזו, ובמיוחד לאור האפשרות של כל מפלגה לפרוש מהאיחוד אחרי הבחירות מכיוון שהיא תישאר בקואליציה.
כמובן שהצטרפות שקד-האוזר-הנדל, סער-גנץ וליברמן מותנית בהסכמתם לכך שבראש המפלגה המאוחדת יעמוד ראש המפלגה הגדולה, נתניהו, אבל הברירה האחרת שלהם היא להישאר באופוזיציה.
הסוף לפוליטיקה אישית
לצערנו הרב, הפוליטיקה הישראלית, שפעם הייתה מונחית אידיאולוגיה, הפכה בשנים האחרונות לפוליטיקה של אישים, כישרונות, שחקנים ולוליינים, תוך שהיא זונחת את התפקיד שבעבר שיחקה האידיאולוגיה. בשמאל ובימין כאחד יש התעמעמות של רעיונות שבעבר סימנו את הדרך: מחנה השמאל התבסס על שני מרכיבים: זכויות פועלים ותהליך השלום. זכויות פועלים נמוגו אל שוק ההי-טק, החוזים האישיים והיזמות הפרטית, ואילו תהליך השלום עם הפלסטינים פשט את הרגל כשחמאס השתלטו על עזה ביוני 2007 וכולם מבינים שמדינה פלסטינית ביהודה ושומרון תהפוך לחמאסטאן נוספת. בנוסף, הסכמי אברהם הנחיתו מכה אנושה לתהליך השלום עם הפלסטינים שהתברר כמיותר.
גם האידיאולוגיה בימין מתעתעת: מפעל ההתנחלות מדשדש בגלל מדיניות עוינת אגרסיבית של מערכת המשפט, המאבק נגד השתלטות מערכת המשפט על הכנסת והממשלה לא צלח עד עתה, והוויתור על האידיאולוגיה לטובת סיסמת "רק לא ביבי" שביצעו תקווה חדשה, ישראל ביתנו וימינה, כל אלה שיתקו את יכולתו של מחנה הימין לכוון את המדינה באופן דמוקרטי למרות שיש לו רוב גדול באוכלוסיית המדינה.
אינני חסיד של נתניהו, ומעולם לא הצבעתי עבורו. יש לי עליו ביקורת מכאן ועד יהופיץ, אבל הגיע הזמן להניח הצידה את השיקולים האישיים ולשוב לפוליטיקה מונחית אידיאולוגיה, שכן רק כך ניתן יהיה להתגבר על המצב התקוע של מדינת ישראל בשלוש השנים האחרונות. מדינה שכל קיומה נובע מאידיאולוגיה של שיבת העם היהודי לארצו, אמונה בצדקת דרכו ובזכותו על אדמת אבותיו, לא יכולה לוותר על האידיאולוגיה בהתנהלות היומיומית שלה, כי כל קיומה מותנה בדבקותה באידיאולוגיה. הידרדרות ישראל לפוליטיקה של אנשים ("אני לא אשב עם פלוני") תנחית מכה אנושה על בסיס הקיום האידאולוגי של ישראל, לגווניו השונים.
לא ייתכן ששיקולים אישיים ינחו את ראשי המפלגות. כמו שהליכוד לא פוסל את יאיר לפיד מלעמוד בראש יש עתיד, את איילת שקד מלעמוד בראש הרוח הציונית ואת ליברמן מלהנהיג את ישראל ביתנו, כך אסור שהם יפסלו את נתניהו מלעמוד בראש הליכוד. זו הבחירה הדמוקרטית של הליכוד (איפה הדמוקרטיה במפלגות שלהם?) וניתן להתווכח עליה, אבל כל עוד נתניהו מנהיג את הליכוד על פי החלטה עצמאית של הליכוד, אין זכות למנהיגי מפלגות אחרות לערער על החלטה זו.
לא לפוליטיקה של נקמנות
דבר נוסף שחייבים לתקן זה פוליטיקה של נקמנות. יש לי הרבה ביקורת על בנט ושקד, שבעבר תמכתי בהם בפומבי וכל לבי, על שהקימו קואליציה עם האחים המוסלמים ובכך הכשירו ארגון שלפי אמונתו הדתית למדינת ישראל אין זכות קיום כמדינה יהודית, גם אם היא דמוקרטית וגם אם היא משתרעת על סנטימטר מרובע בחוף תל אביב. כעסתי על חברי הכנסת של ימינה (למעט עמיחי שיקלי) על שניצלו קולות של בוחרי ימין בשביל להקים ממשלת רק לא ביבי מבוססת שמאל והתנועה האסלאמית.
אלא שנקמנות איננה שיטת פעולה. אם שקד, האוזר והנדל, סער וליברמן רוצים ממשלת ימין, ובמיוחד אחרי כשלון "ממשלת הפריפריה הפוליטית" שדחקה לשוליים את רוב הציבור היהודי בישראל, עליהם להצטרף למפלגת גוש הימין שאני מציע כאן.
הקמת גוש טכני ימני בצורת רשימה מאוחדת לכל מפלגות הימין, הוצאת השיקולים האישיים וכיבוש יצר הנקמנות – כל אלו מחייבים גילוי אחריות מצד כל חברי הכנסת של הימין, יועציהם, חבריהם ועיתונאיהם, ואני מקווה שהם יכולים להתעלות מעל שיקולים אישיים וסיעתיים צרים ולהעדיף את טובת הכלל הימני שהוא רוב אוכלוסיית המדינה.
המצב איננו טבעי ולכן גם הפתרון חייב להיות מחוץ לקופסה. ייתכן שהגענו לזמן שלולא פתרון חדשני נישאר תקועים בתוך המדמנה הפוליטית המשתקת את מדינת ישראל כבר שלוש שנים ומביאה נזק ענק למצבה הביטחוני שכן שונאינו ואויבינו מבינים את מצבנו הפנימי ומגבירים את הלחץ עלינו.
פרעות הג'יהאד של שומר החומות הן רק האינדיקציה הכואבת לעידוד שאויבינו שואבים מהמצב הפוליטי שבו שקעה ישראל. כדי לשרוד באזור מוכה ג'יהאד זה עלינו לצאת מהשגרה ולאמץ פתרון מחוץ לקפסה דוגמת הפתרון המוצע כאן.
רבותי הפוליטיקאים, אנא גלו אחריות למען כולנו.
