תקוות הימין הידועה היא שלגוש נתניהו יהיו בבחירות בנובמבר לפחות 61 מנדטים, כדי שתורכב ממשלת ימין צרה שתוכל לממש סוף־סוף את כל מאוויי הימין. נראה שאין לתקווה הזו על מה להיסמך, אלא על הנס.
ראשית, בארבע מערכות הבחירות האחרונות לא הגיע הגוש לתוצאה המיוחלת. שנית, בנימין נתניהו תמיד העדיף ממשלה שאינה מבוססת על הימין והחרדים בלבד. למשל, ב־2009 נתניהו היה יכול להקים ממשלת ימין־חרדים צרה אבל בחר לזרוק את כצל'ה ואת האיחוד הלאומי לאופוזיציה, ולחבור לקואליציה עם מפלגת העבודה בראשות אהוד ברק. גם ב־2013 היה בידי נתניהו להקים ממשלת ימין־חרדים צרה, אך הוא לא רצה בקואליציה את הבית היהודי בראשות בנט, ולבסוף בחר בממשלה ללא החרדים, עם יש עתיד והבית היהודי – ממשלה שהפיל כזכור בשל הניסיון להעביר את חוק ישראל היום, ולא בשל מצוקת החרדים.
שלישית, אם מפלגת ימינה בגרסתה החדשה, המכונה הרוח הציונית, תרוץ לבדה, אזי נתניהו, בשנאתו לאיילת שקד ואף שהדבר מנוגד לאינטרס שלו, ישתה ממנה קולות כך שהיא לא תעבור את אחוז החסימה שגם כעת היא נמצאת מתחתיו בסקרים. זה כבר קרה בסבב הבחירות הראשון ב־2019. על אף הסקרים, כדאי גם לפקפק בסיכוייה של מפלגת עוצמה יהודית לעבור את אחוז החסימה אם תתעקש לרוץ לבד בגלל הוויכוח על אופן הרכבת הרשימה המשותפת עם הציונות הדתית.
גם אם יקרה נס וגוש נתניהו יצליח לקושש 61 מנדטים, הטלפון הראשון של נתניהו יהיה לבני גנץ או ליאיר לפיד. הוא יתחנן אליהם להציל אותו מבן־גביר ומסמוטריץ'. לא מן הנמנע שאחד מהם לפחות ייענה לתחנוניו של נתניהו, ויתיר את נדריו "כדי להציל את האומה ואת הדמוקרטיה". מן הסתם גם יתלווה לכך תג מחיר גבוה שנתניהו יהיה מוכן לשלם עבור המהלך, כפי שכבר ראינו ב־2020 כאשר נתן לגנץ חצי המלכות תמורת 15 מושבים, ראשות ממשלה ברוטציה, ממשלה וקבינט פריטטיים ותיקים חשובים מאוד כמו החוץ, הביטחון והמשפטים.
מנגד, דווקא התרחיש הצפוי, שבו גוש נתניהו לא יגיע ל־61 מנדטים, עשוי לזמן לנו סיכוי להקמת ממשלת ימין צרה, בתסריט שבו החרדים ובעלי תעוזה בליכוד לא יסכימו ללכת לבחירות שישיות וידרשו את הדחת נתניהו (שיהיה זה הפסדו החמישי ברציפות), ולו כדי שהשוט בדמות יאיר לפיד, המונף מעל ראש החרדים, לא ימשיך להיות ראש ממשלת המעבר לעוד כמה חודשים. או אז, מי שיעמוד בראשות הליכוד יוכל להרכיב ממשלת ימין צרה עם אנשי הימין שנאלצו לחבור לבני גנץ בדיעבד ובצוק העיתים, ושמעדיפים לכתחילה את שלטון הימין – הלא הם גדעון סער, זאב אלקין וחבריהם.
וכך באופן פרדוקסלי, אם מחנה הימין אכן חפץ בממשלת ימין צרה, ואם הליכוד רוצה לחזור ולהוביל את המחנה הלאומי, על שניהם לייחל לכך שגוש נתניהו לא יגיע ל־61 מנדטים.
