אני לא אוהבת את הימים הללו. מאז שאני ילדה עוד הרבה לפני שחזרתי בתשובה לא אהבתי את הזמן הזה בשנה. למרות שגדלתי בבית שלא שומר הלכה תמיד הקפידו לחגוג לנו ימי הולדת בתאריך העברי ולציין את תשעה באב והימים שלפניו. תמיד חיכיתי שהימים האלה יחלפו, שנהיה אחרי ונוכל לנשום לרווחה. כשחזרתי בתשובה אז שאלה אחרת עלתה בי- מה הימים הללו משרתים? מה יש בהם שאני יכולה ללמוד מהם? הרי הימים הללו כאן ויש להם סיבה, אז מה היא? את התשובה חוויתי על בשרי אחרי שבעלי עמנואל נהרג.
עברה לה השבעה, גם יום השלושים עבר. אירועים קטנים שחוזרים על עצמם במעגל השנה ושהייתי רגילה לחגוג איתו, כמו ימי הולדת וחגים, גם הם חלפו. הסתיימה שנה והתקיימה אזכרה. אני זוכרת את עצמי עומדת מול הקבר בהר הרצל, קולטת שמעכשיו אלו הם חיי, מעגל של זמנים שהולכים להיות בלי, בלי עמנואל שלי. עמדתי שם מול המצבה הדוממת והבנתי שכדי להצליח לחיות באמת אני צריכה לעבור בתוך החיים שלי, בתוך הכאב, בתוך השבר. אני לא יכולה רק לחכות שהזמן יעבור אחרת החיים יחלפו לי אבל אני לא אחיה אותם. יש הבדל גדול בין לעבור את התקופה לבין לעבור בתקופה, לעבור דרכה. ואני רוצה לעבור בחיים ולא אותם.
אני זוכרת את עצמי עומדת מול הקבר בהר הרצל, קולטת שמעכשיו אלו הם חיי
כשדבר נחרב או נשבר אז חלקים ממנו מתפזרים ועם השבר גם האור שלו מתפזר. זו אולי ההגדרה הפשוטה של יציאת הנשמה מהגוף, היא פתאום נוגעת בהרבה אנשים. ככה זה אור- כשאין לו כלי הוא מתפזר ומתפשט. קשה יותר לראות אותו או לאחוז בו, אבל אנו יכולים להרגיש בו. בתשעת הימים, אם אנחנו רוצות לעבור בתוך הימים הללו- אנחנו נדרשות ללקט אורות אבודים. לשאלה 'איך מלקטים אורות?' יש תשובה פשוטה אבל מאתגרת: לא חוששים להיכנס לחושך.
תמיד נדמה לנו שבחושך אין אור אבל בחושך, בשבר, בכאב- יש הרבה מאוד אור. הוא פשוט אור מכוסה. כדי להצליח לגלות אותו צריך לבחור לבנות. בנייה היא לא התעלמות מהקושי אלא חדירה אליו. אומרים לנו שכל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, אז בואו נבנה.
הבנייה נעשית על ידי מבט ישיר על דבר שקשה לנו: מידה בנפש שאנחנו מתקשות לתקן, מערכת יחסים פצועה שאנחנו לא מצליחות לרפא ועוד דברים שחסרים לנו בעולם הרגשי שלנו. העבודה היא מול עצמנו ומול תחושת החיסרון שיש לנו. כאשר נסכים להכיר בו, בחיסרון, נוכל לפגוש בו. רק אז נגלה את הדרך לשנות אותו. החלק הקשה הוא למצוא את האור שחסר לנו. זו המשימה של הימים הללו, להבין מה חסר. ה'איך לשנות?' או 'איך לתקן?'- אלו שאלות שהתשובה עליהן כבר תגיע מעצמה.
מי שרוצה לבנות בימיה תתחיל עם לבנה אחת קטנה….
