"האלימות כלפי נשים היא כתם על המדינה", אמר אתמול (א') ראש הממשלה יאיר לפיד, כשהוא מונה את התקריות האלימות נגד נשים. "רק בשבוע האחרון שוב נרצחה אישה בידי בעלה, בת נרצחה בידי אביה, נחשפו פרטים מזעזעים נוספים בפרשת אונס הסוהרת בבית הכלא, נחשפו התכתבויות מחפירות של הכדורגלנים מפרשיית הקטינות".
אז צריך רגע לעצור ולומר, פרשת הסרסור והאונס בכלא אינם חלק מתופעת ה"אלימות נגד נשים". אמנם באירועים הקשים הללו נפגעו נשים מצד גברים כוחניים אבל מדובר בקצה של מכה אחרת, ברמה הלאומית; הרצון לקנות שקט בכל מחיר.
היו מי שהתריעו שנים על גבי שנים מפני האוטונומיה המוחלטת שיש לאסירים ביטחוניים בבתי הכלא בישראל. החל מהכנסת ספרי לימוד למתקני הכליאה, קניית אוכל איכותי יותר מחדר האוכל של הכלא ביד חופשית, ישיבה באגפים לפי שיוך ארגוני בחלוקה שהאסירים עצמם קובעים ולכל אגף יש אסיר שמנהל עבורו את המו"מ על התנאים מול בכירי שב"ס.
לבכירי השב"ס זה תמיד היה נוח. הרי מה הם רוצים מלבד שקט ביטחוני? למה להתמודד עם הפרות סדר באגפים, שביתות רעב, ניסיונות מרד? כשאפשר פשוט לשלם במענק מועיל לבקשות מחבלים בתמורה לרגיעה.
זביידי מבקש להיות בחדר ספציפי במשך חצי שנה עם אותם אסירים? נתנו לו. עדיף מלנסות להתמודד עם הצתת תא שאחד מחבריו יארגן. דרשת יום שישי באגף ביטחוני כללה הסתה פרועה נגד מדינת ישראל? אז מה, שווה להכיל ולמנוע שביתת רעב.
זו הגישה בבתי הסוהר, כשגם מחוץ לכותלי השב"ס, חוות דעת של גופי ביטחון אחרים מגנים עליה. "אם תקשיחו עמדות מול האסירים בכלא, נקבל אש בג'נין ובעזה בתגובה" נרמז לא פעם לשרי ביטחון הפנים שביקשו לחולל שינוי בכלא.
המדיניות הזאת הלכה וכרסמה את ההרתעה והמשילות בשב"ס. האגפים הביטחוניים הפכו למחוז שליטתם של ארגוני טרור. דרך עורכי הדין מתואמים עיצומים יזומים השותפים לכל בתי הכלא בארץ, וחדשות לבקרים מנסים להחדיר מכשירי טלפון. איש לא מפחד. אין דין ואין דיין. הקצינים בכלא מרוצים. מטרתם העיקרית, שלא לומר הבלעדית – הושגה. שקט. דממה. איו הפרות סדר. שכחו בכלל שיש צורך להתמודד עם שביתות. האסירים מרוצים, הסוהרים שבעי נחת. ומדי פעם צריך רק לפתור עניין קטן שמאיים על השקט.
ואז מגיעות בקשות פחות שגרתיות. לא רק חומרי לימוד, ישיבה משותפת או מגע חופשי עם עורך דין. גם שיבוץ סוהרת מסוימת לאגף מסויים. וזה מתקבל כי ככל הנראה קל יותר להרגיע חיילת מבוהלת מאשר לרסן שביתת רעב. ואז זמן לבד עם סוהרת. ככה שניהם לבד, בניגוד לרצונה. האסיר תמיד צודק. נוח יותר לקבור גם אונס מאשר להתעמת עם בלאגן באגף.
זו לא "אלימות נגד נשים". אין זה מקרה של בעל או אבא שמכה בת משפחה בהיחבא והרשויות דווחו על כך. אלא בחירה מודעת להניח חיילת כאתנן מול מפגע ידוע מראש מתוך תפיסה וחשיבה של מערכת שמשיגה יעד.
לא צריך לחקור ולהעניש רק את הפוגע. הוא יהיה בסוף שורת הנחקרים. מי שהגה, תכנן ויישם את תפיסת "שקט בכל מחיר" הוא מי שצריך לתת את הדין ראשון.
