במבצע חלק, מבוסס מודיעין מדויק ועדכני, חיסל שלשום (א') צבא ארה"ב את איימן א-זוואהירי, מנהיג אל-קאעידה, על מרפסת הבית בו התגורר בחשאי בקאבול, בירת אפגניסטן. בפעולה זו סגרה ארה"ב מעגל ששיאו היה בפיגועי 11 בספטמבר 2001, עת רצחו 19 מחבלי אל-קאעידה 2,977 גברים, נשים וילדים.
פעולה זו המחישה שוב את נחישותה של ארה"ב, בשני צידי המתרס הפוליטי, לבוא בחשבון עם מי שפוגע ישירות בה ובאזרחיה. המסר הנשלח מפעולה זו הוא שלמרות דבקותה בערכים אוניברסליים, ארה"ב לא איבדה את יכולותיה ואת רצונה לפעול נגד כל מי שפוגע בה.
תזמון פעולה כזו נובע בעיקר מהמידע המגיע ממקורות המודיעין, מאיכותו ומהוודאות שמייחסים לו, וכן מקיומה של דירקטיבה פוליטית ויכולת מבצעית לבצע את המבצע במגבלות שקובע הדרג המדיני ובראשם ההוראה לצמצם ככל האפשר נזק סביבתי או פגיעה בלא מעורבים.
פעולה זו של האמריקנים הסבה מבוכה גדולה לשלטון טליבאן באפגניסטן, שכן הסכם דוחא (פברואר 2020) קובע שטליבאן לא יחזרו לטרור ולא יהפכו שוב את שטחם לשטחי אימונים, היערכות ואינדוקטרינציה של ארגוני טרור. והנה הם מארחים בבירתם את ראש אל-קאעידה, אותו ארגון שהפך את אפגניסטן בשנות ה-90 עד סוף 2001 לבסיס טרור ענק, שהייתה אז בשיא פריחתה.
האמריקנים לא דרשו משלטון טליבאן לסלק את זוואהירי כי הסתלקותו הייתה מבחינתם החמצת הזדמנות לחסלו. הם גם לא דרשו מטליבאן לתפוס אותו כי סביר יותר להניח שטליבאן היו מזהירים אותו ומחביאים אותו או מבריחים אותו אילו ידעו שהאמריקנים יודעים על הימצאותו בבירתם.
נאומו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בעקבות הפעולה היה החלטי, נחוש ומאיים, מלווה בשפת גוף שיצרה את הרושם שהוא מנסה בכך להשיג מטרות הרבה מעבר לחיסול מנהיג אל-קאעידה: הוא הרבה להזהיר את אויביה של אמריקה, ולדעתי הוא התכוון לסינים ולכוונותיהם לשנות את האיזון הבין-מדינתי במזרח אסיה, ובממוקד במה שנוגע לטאיוואן ולכוונות סין להשתלט עליה.
על כל פנים, ארה"ב חייבת להעלות לרמה המקסימלית את כוננות כוחותיה בעולם, במיוחד אלה העוסקים באבטחת שגרירויות ארה"ב או אינטרסים אחרים של ארה"ב ברחבי העולם. שכן חיסול מנהיג אל-קאעידה עלול לטעת במנהיגות החליפית של הארגון ובתומכיו הרבים ברחבי העולם רצון ומוטיבציה לנקום את נקמתם בממשל ארה"ב.
במצרים, בישראל ובמדינות רבות אחרות נשמו לרווחה הרבה אנשים כששמעו על חיסול זוואהירי. העולם המתורבת חייב לטפל באופן דומה במחליפו, במחליף מחליפו ובשאר מנהיגי אל-קאעידה ונגזרתה, "מדינת האסלאם".
עם זאת, עלינו לזכור שחיסול מנהיג לא מחסל רעיון, ולכן חיסול של ראש ארגון ג'יהאדיסטי איננו מביא קץ לרעיון הג'יהאד. המאבק נגד רעיון הג'יהאד הוא מאבק סיזיפי, ארוך, קשה ומלא מהמורות, שכן לוחמי הג'יהאד, גם כאשר הם מקבלים מכה בצורת חיסול מנהיגם, הם מתעשתים, משנים היערכות, מחליפים שיטה, עוברים למקום אחר, מתאמנים, צוברים אומץ, מתעודדים וממשיכים את הג'יהאד באופן, בזמן ובמקום המתאימים להם, כאשר קורבנותיהם – אנחנו – נרדמים בשמירה אחרי שהתבסמנו מחיסול המנהיג הקודם.
לכן, גם חיסול אימן א-זוואהירי, כמו חיסול קאסם סולימאני, אוסאמה בן-לאדן, אבו בכר אל-בגדאדי ועבדאללה עזאם, לא משכנע את לוחמי הג'יהאד מלחדול להילחם נגד הכופרים, והם ימצאו את המנהיג הבא שאחרי שיחוסל יגיע מחליפו וכן הלאה. עם מלוא ההערכה להישג של חיסול זוואהירי, אנחנו חייבים להתכונן להמשך המלחמה נגד הג'יהאד שהוא הוביל. רק כאשר יכירו לוחמי הג'יהאד שניצבת מולם אידיאולוגיה מערבית נחושה, חמושה, חזקה ומסוכנת, רק אז הם יתנו לה שלום, וגם הוא יהיה שלום זמני שיימשך רק כל עוד המערב נחוש להילחם נגד הג'יהאד בכל כוחו. ביום שאנחנו נירדם בשמירה ירים הג'יהאד שוב את ראשו ואת חרבו נגדנו.
