הסדרה החדשה של גורי אלפי ולוסי איוב נקראת 'בלי פאניקה'. בפועל, היא דווקא עושה הכול כדי שנילחץ. אלפי ואיוב יוצאים לבחון בסדרה דוקו-דרמטית קומית, האם אנחנו ערוכים לאסונות שעשויים לבוא, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לשמור על עצמנו. אחד הפרקים בסדרה החדשה 'בלי פניקה' שעלתה אמש לשידור (כאן 11), מוקדש לצפיפות האוכלוסין. באמצעות קפיצה דמיונית לעתיד ובשילוב מערכונים ממחיש לנו הפרק כמה צפוף ורע יהיה לנו כאן בחגיגות המאה למדינה, כשיחיו כאן 18 מיליון איש.
אלא שיש משהו שכמעט ולא נאמר בתוכנית, עד לדקות האחרונות שלה, ובגלל שהפרק חוטא בהגדרת הבעיה, הוא מפספס גם בפתרונות שהוא מציע. חלק ניכר מהפרק מצולם בחדרי לידה ומטיף לנו, בסיוע מרואיינים חמורי סבר, להקטין משפחות וללדת פחות. הדמוגרף ד"ר אליהו בן משה טוען שחייבים לדאוג שלא יהיו יותר מידי ילדים. "למה צריך קבוצת כדורגל", הוא תוהה. ח"כ אלון טל, מייסד ארגון 'צפוף', קובע שהיום להיות פטריוטי פירושו של דבר להביא לעולם שני ילדים בלבד.
רק שש דקות לפני סיום התוכנית מגיעים לפרופסור יגאל צמיר, אדריכל ומתכנן ערים, שאומר דברים פשוטים ומסמן את המוקד המרכזי של הבעיה. צפיפות האוכלוסין היא בעיקר בעיה של מדינת תל אביב כי בעוד פחות מעשרים שנה שלושים אחוזים מהאוכלוסייה, יצטופפו שם על שני אחוז משטח המדינה. הבעיה כמעט ולא קיימת בפריפריה. בנגב מתגוררים כיום פחות ממיליון איש על שטח שהוא שישים אחוז משטחה של מדינת ישראל. יש עוד הרבה מקום לחיות בו מחוץ לגוש דן.
וכשמדייקים נכון את הבעיה, מגיעים גם לפתרון הגיוני יותר מריסון ילודה. "מדינת תל אביב צריכה לחדול", קובע פרופסור צמיר. הפתרון הגדול לצפיפות האוכלוסייה בישראל לא טמון בצמצום הילודה, אלא בפיזור האוכלוסייה. כשהמגישה איוב תוהה איך אפשר לשכנע אנשים לעבור להתגורר בנגב, צמיר מזכיר לה שאפשר לגור בבאר שבע ואף רחוק יותר ולהגיע לעבוד במרכז הארץ תוך פחות משעה באמצעות רכבת מהירה.
אורי גידרון, מתכנן ערים בהשכלתו שעבד 19 שנים במנהל התכנון, שלח לי לפני כשנה וחצי מסמך שחיבר בנושא. גידרון היה מוטרד לגלות שבתוכנית האב האסטרטגית לשנת 2040 נכתב מספר פעמים שעתודות הקרקע לבניה עירונית במרכז הארץ יאזלו תוך כמה עשרות שנים. האזהרה הוזכרה שוב ושוב על ידי החוקרים אבל לא זכתה להתייחסות בתוכניות. בהעדר הצעות תכנון לטווח רחוק, בדק גידרון תוכניות ומסמכי תכנון וגיבש מסמך מקיף שבו הציע קונספציה חדשה להתמודדות עם גידול האוכלוסייה. הפתרון שלו הוא בניית מרכזי צמיחה ראשיים – שמונה ערים גדולות מחוץ לאזור המרכז, שכל אחת מהן תכיל בין חצי מיליון לשני מיליון תושבים. שש ערים מתוך השמונה כבר קיימות – קצרין, עפולה, חדרה, מודיעין, ירושלים, ובאר שבע. אליהן מציע גידרון להוסיף שתי ערים גדולות חדשות – צפית בשפלה הפנימית, וניצנה ברמת הנגב. למי שמרים גבה על ההצעה להקים עיר גדולה באזור ניצנה, במרחק 180 קילומטרים מתל אביב, גידרון מזכיר שעם רכבת במהירות 200 קמ"ש, שכבר קיימת בעולם, אפשר להגיע מניצנה לתל אביב בשעה ורבע בלבד.
ובכל זאת, למרות ההיגיון הפשוט, נושא פיזור האוכלוסייה קיבל בתוכנית רק דקות ספורות. כנראה שהמגורים בנגב מאוד מפחידים את יוצרי התוכנית ממדינת תל אביב. הם כל כך רוצים להמשיך להצטופף במרכז, ולכן הם מעדיפים להטיף לכולנו לצמצם ילודה.
