השבוע ישבתי לטיפול שגרתי אצל רופא השיניים. בטלוויזיה שניצבה מולי שודרה אחת מתוכניות האקטואליה. המרואיין, מנכ"ל של אחת הרשתות הקמעונאיות הגדולות בארץ, דיבר כ־30 שניות בלבד, אבל באותה חצי דקה הוא הספיק להגיד לא פחות משלוש פעמים את המשפט הבא: "כל מה שאני עושה מהבוקר עד הערב, זה רק לחשוב איך להוזיל מחירים ללקוחות".
האם חוץ מ"חשיבה", תהיתי ביני לבין עצמי, הוא גם הגיע למסקנה איך עושים את זה? ובכלל, אם זה מה שהוא עושה "כל היום", מתי יש לו זמן לנהל את העסק? אגב, הרשת שהוא מנהל הניבה בשנת 2021 רווח גולמי (המבטא את הפער בין הכנסות החברה ממכירת מוצריה ובין מה שהיא משלמת עליהם לספקים) של כמעט מיליארד שקל.
כולם מדווחים שהם מפנים עכשיו את מלוא תשומת הלב להתמודדות עם עליית המחירים – הרשתות הקמעונאיות, ההסתדרות, משרד האוצר. כאזרחים שנושאים בנטל וחשים את האינפלציה בכיס אנחנו שמחים על כך, אם כי לא ממש ברור עד כמה זה רציני, מה יהיו תוצאות המהלכים וכמה זמן הם יחזיקו מעמד. בכל מקרה, אי אפשר שלא לגחך נוכח הצביעות שאופפת את ההירתמות הפתאומית של הגופים והחברות הללו למלחמה ביוקר המחיה.
בחישוב יבש ושמרני למדי על בסיס נתוני השנה האחרונה, נגיע לסכום עצום של כ־62 מיליון שקל עמלות ששולמו על חזרת צ'קים
הנה סוד גלוי: ברוב ימות השנה, כל אותם "נרתמים" ו"אכפתיים" דואגים בעיקר להגדיל לנו את ההוצאה. הרשתות עסוקות בהגדלת המרווחים והרווחים, מתוך רצון להשיא ערך גבוה יותר לבעלים; ההסתדרות שומרת היטב על הארגונים החזקים, שחלקם מסרסים כל תחרות במשק ומגלגלים לכיסנו את העלויות הגבוהות; ומשרד האוצר עסוק בלחפש מהיכן אפשר לשאוב עוד מיסים ממשקי הבית. רק לאחרונה, למשל, פרסם האוצר טיוטה להחלת מיסוי חדש על רכבים חשמליים, מס שייגבה על כל קילומטר שניסע. וזוהי רק דוגמה אחת. בכלל, אם נניח רגע בצד את הוזלת הדלק הזמנית החודש, שנועדה בעיקר לקרוץ לציבור לקראת הבחירות (מה מנע משר האוצר לעשות זאת קודם?), כדאי לבדוק מה נעשה בשנה האחרונה במשרד האוצר כדי להקל עלינו.
כל מי שביקר לאחרונה בסופרמרקט בחו"ל ראה את הפערים הגדולים במוצרים בסיסיים או בשלל שירותים בתחומי התיירות והאירוח. האם גם כשהבחירות יחלפו והאינפלציה תחזור לממדים נורמליים, זה יעניין מישהו שם למעלה?
סיפור כיסוי
הגידול ברכישות בכרטיסי אשראי נמשך מדי שנה והשימוש באמצעי התשלום הדיגיטליים הולך ומתעצם, ובכל זאת, צ'קים הם עדיין אמצעי תשלום דומיננטי במשק. בשנה האחרונה (יוני 21' עד מאי 22'), נמשכו מחשבונות העו"ש של הציבור יותר מ־78 מיליון צ'קים, בסכום כולל של 838 מיליארד שקל.
למרות החסרונות בשימוש בהם, לצ'קים יש גם יתרונות מסוימים. למשל, היכולת לכתוב צ'ק דחוי לתאריך עתידי יוצרת סוג של מסגרת אשראי מסוימת שאינה קשורה ליתרה הנוכחית בחשבון הבנק (אם כי חשוב להתנהל נכון ולוודא שיהיה לו כיסוי).
אם גם לכם יוצא להשתמש בהמחאות מעת לעת, כדאי שתשימו לב לנתון הבא: בשנה האחרונה חזרו כ־2.25 מיליון צ'קים, בסכום מצטבר של כ־30 מיליארד שקל. באופן יחסי לכמות הצ'קים הכוללת ולהיקפים הכספיים הנקובים בהם, מדובר במספר קטן של פחות משלושה אחוזים. ועם זאת, מעניין מאוד לבחון את הסיבות לצ'קים החוזרים.
הסיבה הדומיננטית והמוכרת ביותר היא "אי כיסוי מספיק". במילים פשוטות: אין כסף בחשבונו של החתום על הצ'ק, ולכן הוא חוזר. במקרה כזה בעל הצ'ק, זה שמחשבונו הכסף היה אמור להימשך, מחויב בעמלה כואבת שנעה בין 50 ל־70 שקל. אם לא די בכך, כשמדובר בעשרה צ'קים ללא כיסוי במשך תקופה של שנה, החשבון יוגדר כ"חשבון מוגבל". זוהי כאמור הסיבה הנפוצה ביותר להמחאות חוזרות, אך לאורך השנים היא נוגעת רק ל־30־40 אחוז מכלל ההמחאות שחזרו. בשנה האחרונה לדוגמה, נתח הצ'קים שחזרו מהסיבה הזו עמד על כ־26% בלבד.
מה הן הסיבות האחרות להחזר הצ'קים? מתברר שיש רשימה ארוכה, הכוללת עשרות אפשרויות. ברוב המקרים מדובר בסיבה טכנית, או יותר נכון מגוון סיבות טכניות: סכום לא תואם למילים, הצ'ק הופקד טרם זמנו, הסבת צ'ק לא תקינה, חתימה חסרה, תיקון שבוצע בצ'ק ולא נחתם, תיקון אסור שבוצע, צ'ק שהופקד והוא כבר לא בתוקף ועוד.
ממכתב שפרסם לאחרונה בנק ישראל בהקשר אחר, עולה בין השאר הנתון המעניין הבא: בשנה האחרונה חזרו 61 אלף צ'קים רק משום ששם הנמען היה חסר. פשוט שכחו לרשום. וזוהי כאמור רק דוגמה אחת משלל סיבות טכניות. והנה עוד דוגמה: עם כניסתו לתוקף של חוק הגבלת השימוש במזומן, נכנסו גם הגבלות על הסבת צ'קים (על שם אדם אחר). וכך, בשנה האחרונה חזרו עוד כ־6,000 צ'קים שלא עמדו בהגבלה הזו.
אם נעשה רגע חשבון מהיר על בסיס נתוני השנה האחרונה – כ־600 אלף צ'קים שחזרו בעקבות אי כיסוי מספיק, כפול עמלה של כ־50 שקל, ולזה נוסיף עוד 1.6 מיליון צ'קים שחזרו מסיבות טכניות אחרות, כפול עמלה של כ־20 שקל – נגיע בחישוב יבש ושמרני למדי לסכום עצום של כ־62 מיליון שקל עמלות בשנה. פשוט לא ייאמן כמה צ'קים חוזרים וכמה אנחנו משלמים על כך, רק מחוסר תשומת לב.
אגב, בעוד שבחלק מהעמלות השונות שגובים הבנקים ניתנות הנחות או פטורים למגזרים ואוכלוסיות שונות, בתחום הזה כמעט אין הנחות.
אבל בואו נסתכל על הצד החיובי: רוב העמלות הללו יכולות להיחסך בקלות, אם רק נקדיש שניות בודדות לבדיקה חוזרת. אז לפני שאתם מוסרים או מפקידים צ'ק, תנו מבט נוסף ותבדקו שהכול תקין ורשום כמו שצריך. ודאו שיש לכם מספיק כסף בחשבון, ואם לא – פְּנו מראש לפקיד הבנק שלכם ועדכנו אותו במסירת הצ'ק. הבנק יכול לכבד אותו תוך העמדת מסגרת אשראי זמנית, גם אם אתם על סף חריגה מהמסגרת שנקבעה.
