בדיעבד שעשעה את עזרא העובדה שהדבר הראשון ולמעשה היחיד שחשב עליו בדקות הראשונות היה שהנה באה לסיומה מחלוקת ענקים בין רש"י והרמב"ם. השעה הייתה ארבע ועשרה לפנות בוקר, ועזרא, המנקה המסור והצנוע של רחבת הכותל המערבי בשלושים השנים האחרונות, ירד כמדי יום במדרגות היורדות מהרובע היהודי לרחבת הכותל. וכמדי יום, גם הפעם נעמד לרגע אחד על המדרגה העליונה, לקח מלוא ריאותיו אוויר והביט קדימה לעבר הרחבה החשוכה והשוממה כמעט לחלוטין. כשצינה קלה מרעידה את כתפיו הרים ראשו לעבר הר הבית, שבראשו ניצבת כיפת הסלע המוזהבת, המוסלמית, המתריסה. רגע לפני פליטת האנחה הרגילה על השועלים שהילכו בו, מוחו של עזרא קלט פתאום שכיפת הסלע איננה. במקומה ניצב מבנה מפואר בעל צורה ייחודית שעזרא הכיר היטב משלל פרסומים, עלונים והדמיות.
בית המקדש השלישי.
"רש"י במסכת סוכה מ"א עמוד א' למטה בשורות הרחבות", מלמל עזרא, מתקשה להתיק את עיניו הקרועות מהמבנה החדש שצץ בן לילה. "אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא ייגלה, ויבוא משמיים". עזרא לא ידע כמה זמן עמד שם, רגליו ממוסמרות למדרגה העליונה ומבטו ממוגנט קדימה, אבל רגע אחר כך כבר האירה השמש באור יקרות. בית המקדש עדיין עמד שם, מבהיק בלובנו ואדיר בממדיו. סביב עזרא, וברדיוס של כמה קילומטרים טובים, עמדו דוממים והמומים עשרות אלפי אנשים, שכמו עזרא הביטו בבניין ולא הצליחו לומר מילה. הרחש היחיד היה של רחפנים אינספור, שרשתות השידור מהארץ ומהעולם הספיקו להעלות לאוויר כדי לתפוס כל זווית אפשרית של האירוע החדשותי הגדול ביותר מאז ומעולם. מקדש היהודים צנח באישון לילה מהשמיים, בנוי לתלפיות וחרישי להפליא.
הימים הבאים היו עמוסים. ממשלת ישראל עשתה כל שלאל ידה להוכיח שאין לה קשר למה שאירע. מצלמות האבטחה שמתעדות את הנעשה בהר ובסביבתו 24/7 השתגעו לגמרי ולא פעלו בזמן שבו התחוללו חילופי המבנים המהירים בהיסטוריה, אך העובדה שערב לפני כן תועדו מסגדי הר הבית במצלמותיהם של תיירים ומתפללים רבים סייעה לנרטיב הישראלי ומנעה לעת עתה מלחמת עולם עם העולם הערבי.
אבל ההתרחשות המעניינת יותר התקיימה בתוך העולם היהודי. קבוצה קטנה יחסית של שוחרי בית המקדש התייחסו למה שאירע בטבעיות כמעט אגבית. "ידענו שזה יקרה", אמר הדובר שלהם למאות כתבים שהקיפו אותו, כשהוא אוחז בגדי המיועד להיות קורבן העולה הראשון מאז שנת 70 לספירה. "לא משנה איך הדבר קרה, עכשיו יש בית מקדש ואנחנו עולים אליו לחדש ימינו כקדם".
מהר מאוד התברר שהדבר אינו פשוט כלל וכלל. התארגנות מהירה של "תנו לחיות לִחיות" יצרה משמרת מחאה של מאות אנשים שחסמו את אפשרות העלייה להר הבית ולבית המקדש. "לא ניתן לכם לקחת אותנו אחורה לימים אפלים של קורבנות חיים המועלים על מזבח לכבוד איזה אל דמיוני", צעקו המפגינים בגרון ניחר, וחלקם אף כבלו את עצמם לשער הכניסה היחיד שאִפשר לעת עתה עלייה להר המחודש.
כתב מגזין באולפן שישי הכין כתבה שעסקה בפן האדריכלי של המבנה החדש, ושמסקנתה הייתה ברורה: אי אפשר להשתמש בו. הסיבות היו מגוונות. ראשית, בירוקרטיה: שלא במפתיע נוכח מהירות החילופין, הבניין לא הספיק לקבל את האישורים הנדרשים. גורמים במערך כיבוי האש ציינו שאינם רואים דרך לאשר בניין שבוערת בו אש תמיד, וחברת הביוב העירונית הודיעה שלא תוכל לחבר את אמת המים המפורסמת, שניקזה את שאריות הדם מהמזבחות והגיעה עד נחל קדרון, לפני שייבנה בנחל מתקן טיהור ראוי לשמו שלא יזהם את האזור. עוד נידונו בכתבה סגנון הבנייה הברוטליסטי שאינו משתלב בנוף, ובעיות הנגישות בבניין שהוכיחו כמובן שוב שהיהדות אינה מתחשבת באחר ובחלש.
אם על הקשיים הללו עוד אפשר להתגבר, מחלוקות ההלכתיות התפרצו והפכו את ירושלים למוקד עלייה לרגל לכל מי שרוצה שדעתו התורנית תישמע. והו, היו אלפים כאלה. כל פרט ופרט במעשה היומיומי של בית המקדש היה פתח לאינספור דיונים, מריבות והשמצות, שהתבטאו בפשקווילים ארסיים על ההוא שמתכנה רב ומעוניין לטמא את הבניין הקדוש בכלים שהוכנו מראש מעשה ידי אדם; ועל ההוא שפורץ גדר נוראה בלב בית השם כשהתיר להזיז את מסך העזרה בגלגלת הידראולית. לא חלפה יממה והוויכוחים התרחבו לכל רוחבה ואורכה של הקשת היהודית. בין השאר נידונו בצעקות רמות סוגיות כמו מהו מקומן של נשים בבית המקדש השלישי, והאם רק עיתונאים כוהנים יוכלו לסקר את הנעשה בעזרה.
חודש אחרי שבית המקדש השלישי הופיע פתע פתאום, הוא נותר שומם וריק. שועלים כבר לא הילכו בו, אבל בניו האהובים של הקב"ה לא הצליחו להגיע לשום הסכמה בנוגע לתפעולו. רק על דבר אחד הסכימו כולם. עזרא, המנקה המסור והאהוב של רחבת הכותל המערבי בשלושים השנים האחרונות, יכבד גם את רצפת בית המקדש ויאבק את עמודיו, לפחות עד שתתכנס הוועדה שתחליט על סדרי הבית.
חלפו 21 שנים בדיוק. ואז, בוקר אחד, עזרא נפטר. הוא נפח את נשמתו ממש כשסיים את עבודתו היומית בניקוי בית המקדש, שעדיין עמד ככלי אין חפץ בו, תוצאה של מחלוקת מתמשכת בין פלגי העם בשאלה איך לעשות מה בבית הגדול והנורא שקיבלנו מהקב"ה במתנה. המילים האחרונות שלחש היו תחינה להשם: "זכיתי לחזות בהתגשמות חלום כל הדורות. אבא, עשה שבניך ידעו סוף־סוף לעשות בחלום הזה את הדבר הנכון".
