עודד קוטלר הוא אושיית תרבות ישראלית ללא כל ספק. כשחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי מהמוכשרים והבולטים שהיו כאן ב-65 השנים האחרונות, ההתעניינות בקוטלר ובחייו היא טבעית. גם פרס ישראל אותו קיבל ביום העצמאות האחרון הגיע כנראה לקוטלר בן ה-85 על הקריירה המרשימה שעשה, גם אם ניתן להתווכח על השאלה האם התחום מצדיק פרס. ודאי שהוא יעד טבעי לראיון מסוג זה שערך אתו העיתונאי רפי רשף בתכניתו "אינטימי" ביום חמישי האחרון. קוטלר הגיע לאולפן וזכה מרשף לראיון מחבק ומלטף, שנגע ברגעים הטובים בחייו וגם ברגעים קשים יותר, אך לא אתגר את השחקן המקשיש ולו לרגע.
רשף נגע עם קוטלר בכמה מתחנות חייו, החל מראשית תקופתו כשחקן והקרע מאביו, דרך הנישואים המיוסרים למשוררת תרצה אתר, והנישואים הטובים לאורדית, רעייתו זה למעלה מ-40 שנה. הראיון נגע בקריירת התיאטרון של קוטלר וקריירת הקולנוע שלו, ביחסיו עם במאים שונים ואפילו בשאלה אם הוא איננו חש שנזנח על ידי התיאטרון הרפרטוארי אחרי שנים כה רבות של עשיה. אך בין כל אלה, ולמרות שקוטלר עצמו אפילו הרים לרשף להנחתה, לא מצא המראיין המוכשר ולו דקה או שתיים בתוך הראיון הלא קצר, על מנת להעלות את סוגיית אמירותיו הפרובוקטיביות של המרואיין. ולקוטלר, שיהיה בריא, לא חסרות התבטאויות שנויות במחלוקת ברקורד האישי. לאיש תרבות ימני זה מעולם לא היה קורה, למרות הפורמט הנעים של התכנית. רשף בחיים לא היה מפספס הזדמנות לעמת אותו עם אירועים מקבילים ל"נאום הבהמות" הידוע לשמצה של קוטלר.
איך אני יודע? כי אני עדיין זוכר את השאלות הלא פשוטות איתן עימת רשף את עמית סגל כשזה התראיין אצלו, או את סיון רהב מאיר. אינטימי היא אמנם לא תכנית נושכת, אך היא בהחלט כוללת לא פעם שאלות לא פשוטות. הסגנון תמיד נעים, והאווירה מאפשרת לענות בנחת, אך כשרשף לא מעוניין לוותר הוא יודע כיצד לעשות זאת. אז למה אצל קוטלר לא? כנראה משום שעבור רשף דעותיו ואמירותיו של קוטלר הן לא משהו ששווה שאלה. הן בעצם בכלל לא נושא. שמאלנות פוליטית, וזלזול והתנשאות על מצביעי הימין, הן המובן מאליו במילייה המשותף לרשף וקוטלר, לא דבר מה שחורג מסדר העניינים הרגיל ויש טעם לדון בו. בדיוק כפי שרשף לא ישאל את קוטלר על ארוחת הבוקר של יום האתמול. קוטלר הוא משלנו, ועמדותיו לגמרי משלנו. סגל ורהב מאיר הם האחר, גם אם אחר מוערך ואהוד.
