ההתרחשויות הנפיצות בצפון ובדרום לא הצליחו להעיב על הבשורות המשמחות של חודש מאי, שהגיע אתמול לקצו. ארה"ב העבירה את שגרירותה מתל־אביב לירושלים; מוסקבה נטתה ליישר קו עם עמדת ישראל בנוגע לסוריה, דונלד טראמפ ביטל את הסכם הגרעין עם טהרן וצה"ל הפליא מכותיו בתשתיות איראן בצפון. מה עוד אפשר לבקש שיקרה בחודש אחד?
בכל זאת, הורגי שמחות מקצועיים מגיבים בפרצופי תשעה באב על כל השפע האביבי הזה. הם מאבחנים אופוריה מסוכנת בימין ומזהירים שהכול עוד יתפוצץ לנו בפרצוף; ישראל כהן, למשל, בעל טור חרדי. "כרגע נדמה שישראל נמצאת על הסוס, אך מהרה עלול חלילה הגלגל להתהפך ונמצא עצמנו בצד השני, ואז מה נגיד ונאמר?", התריע כהן ביום שישי שעבר.
מה נגיד ונאמר כשהגלגל יתהפך, חלילה? מה שיהודים תמיד אומרים במצבים קשים: 'גם זו לטובה' או 'עברנו את פרעה, נעבור גם את זה'; שום צרה עוד לא מצאה אותנו חסרי מילים וחשוכי תקווה. הרי לפני פחות משנתיים עדיין נאנקנו תחת ציפורני ממשל אובמה, אבל בסוף שרדנו. הנשיא הדמוקרטי לא הצליח לבצע בנו את זממו, רק חלק קטן מזממו.
ובכל מקרה, דיה צרה לשעתה. אם אכן הגלגל יתהפך יום אחד וארה"ב שוב תפנה לנו עורף, ממילא לא תצמח לנו אז כל טובה רטרואקטיבית מהחלפת ה"אופוריה" העכשווית בחרדה. על פי חכמינו ז"ל יהודי אמור לברך "שהחיינו" כשטוב לו ו"ברוך דיין האמת" כשרע לו, גם אם ברור לגמרי שבעתיד יתחלפו היוצרות. לכן מותר לשמוח כשטראמפ מעביר את השגרירות לירושלים או נלחם את מלחמתנו באיראן.
אגב, זאת שמחה מאופקת מאוד, ממש לא אופוריה. איש בימין לא קפץ בבגדיו לבריכה ציבורית כלשהי או טען שהמשיח הגיע. הכותרות הראשיות ב'מקור ראשון' נמשחו גם בחודש מאי בצבע שחור רגיל, לא בכחול החגיגי שאפיין את כותרות העיתונים העבריים כשערפאת הגיע ארצה או כשאריאל שרון החליט לצאת מעזה. חגגנו בצניעות מרבית וחזרנו מיד לעבודה.
ברוך השם, יש הרבה עבודה. הרי טראמפ לא יישאר פה לנצח, אפילו לא נתניהו. מחר, מחרתיים, עשוי השלטון להתחלף בוושינגטון ובירושלים. לכן חשוב לנצל את חלון ההזדמנויות כדי להעניק פוליסת ביטוח למפעלים לאומיים שעלולים להיפגע כתוצאה מחילופי שלטון עתידיים, ולבצר אותם היטב לקראת יום פקודה.
מפעל ההתנחלויות, למשל. זה הזמן לקבור את אחרוני הסיכויים להקמת מדינה פלסטינית באמצעות סיפוח אזורי C ובעיקר בינוי נמרץ בכל מקום שבו היא עלולה להגיח פעם מקברה. צריך לבנות הרבה בגושים ומחוץ לגושים, ובירושלים כמובן. זה גם הזמן להסדיר משפטית אלפי בתים חורגים שנפלו בעבר קרבן לבירוקרטיה ממסדית ונחשפו לעתירות בג"ציות של ארגוני שמאל. על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה הונח בימים האחרונים מתווה פרטני להסדרת היישוב עפרה (היישוב שבו מתגורר, למען הגילוי הנאות, כותב שורות אלו) וגם אותה ראוי לקדם לפני שהגלגל יתהפך, כי עפרה היא סמל למפעל ההתיישבות כולו. חשוב מאוד להבטיח את עתיד המפעל הזה על כל צרה שלא תבוא.
כשעפרה הוקמה ישב בבית הלבן ג'רלד פורד. מאז התחלפו שם שישה דיירים, והגלגל התהפך שוב ושוב. דונלד טראמפ הוא הדייר השביעי, הנוח לנו מכולם. אם נתעקש מספיק הוא יכיל את החלת החוק הישראלי על מעלה אדומים, ואולי אף יכיר בסיפוח רמת הגולן. צריך רק להזדרז, כי השנה הבאה היא כבר שנת בחירות פה, ומי יודע מי יחליף את איילת שקד במשרד המשפטים ואת שרי הליכוד הימניים בקבינט המדיני. אם לא עכשיו, אימתי?
