בתחילת אוגוסט דיווח העיתון אזר ניוז כי ידיגר שוקארוב, בוישאן עליזאדה, וגילמן הוסינוב נפצעו בעת שביצעו עבודות פינוי מוקשים נגד אדם בכפר גאראחנביילי שבאזור קרבאך באזרבייג'ן. זה קרה רק ימים ספורים לאחר שחייל אזרבייג'ני בשם ווגאר איסבנדירוב נפצע מהתפוצצות מוקש במחוז קלבג'אר שבמערב המדינה. בעקבות האירועים הקשים הללו פרסם מרכז דונה גרציה לדיפלומטיה בנתניה הצהרה הקוראת לקהילה הבינלאומית לאסור לחלוטין על השימוש במוקשים.
ההצהרה פורסמה לאחר סיום דיון במרכז בגין שכותרתו היתה, "מוקשים בשטחים המשוחררים של אזרבייג'ן – המכשול הגדול ביותר להשגת שלום בדרום הרי הקווקז". לשון ההצהרה היתה: "יותר מ-220 אזרבייג'נים נהרגו או נפגעו על ידי מוקשים מאז הסתיימה מלחמת קרבאך השנייה. נכון להיום, ארמניה מסרבת למסור את כל מפות שדות המוקשים באזור ומתוך המפות שמסרו, רק 25% הן ברות שימוש". עוד נאמר בהצהרה: "כישלונה של הקהילה הבינלאומית לפעול בנושא זה הורג אנשים ומהווה מכשול גדול לשלום בעולם. לכן מרכז דונה גרציה לדיפלומטיה קורא לקהילה הבינלאומית לנקוט בפעולה כדי להסיר את כל המוקשים ברחבי העולם".
אמנת אוטווה משנת 1997, הידועה גם בשמה אמנת איסור השימוש במוקשים נגד אדם, נחתמה על ידי 164 מדינות. אך 32 מדינות העדיפו שלא לחתום על האמנה ולא ננקטו נגדן כל צעדים בתגובה על סירובן להתחייב לפינוי מוקשים. אחת מהן היא ארמניה. אמיל חסאנוב, סגן יו"ר המועצה הציבורית בחסות הסוכנות האזרבייג'נית לפעולה נגד מוקשים, הצהיר כי "מוקשים הם כלי נשק שהורסים אזרחים. הם נועדו לחסל את כל מה שניצב בדרכם ולכן יש לאסור על השימוש בהם, כמו חימוש מצרר שגם הוא פוגע בעיקר באזרחים. אלה אינם כלי נשק יעילים במלחמה משום שכ-70% מקורבנותיהם הם אזרחים חפים מפשע. המטרה העיקרית של מוקשי אדם הן נשים היוצאות לקניות", הדגיש חסאנוב.
זאת הסיבה שחסאנוב סבור שהמצב הנוכחי באזור קרבאך שנותר ממוקש הוא בלתי נסבל. "הארמנים שלטו באזור במשך שלושים שנה וכיסו אותו במוקשים כדי שהעקורים האזרבייג'נים לא יוכלו לחזור לבתיהם", הוא טען, והוסיף, "זה גרם לנזק ארוך טווח לפיתוח המדינה". נספחת התיירות של אזרבייג'ן בישראל, ג'מיליה טאליבזדה, הסכימה לדברי חסאנוב בדיון במרכז בגין וציינה כי סוגיית המוקשים היא אחת הסיבות העיקריות לכך שאיננה יכולה לייעץ לתיירים לבקר בקרבאך שבאזרבייג'ן, מכיוון שהאזור אינו בטוח בגלל המוקשים.
על פי הארגון למעקב אחרי מוקשים ותחמושת מצרר, מוקשי אדם מיוצרים מפלסטיק, מתכת, או חומרים אחרים, ומכילים חומרי נפץ ורסיסים. מוקש מתפוצץ הוא קטלני מטווח קצר, וגורם לעיוורון, כוויות, אבדן גפיים, ופציעות מרסיסים. דריכה על מוקש אדם תגרום תמיד לפציעות בכף הרגל וברגל, ולזיהומים משניים שיובילו בדרך כלל לקטיעה. מוקשי פיצול מפזרים מאות שברי מתכת, שגורמים לקורבן לסבול מפצעים עמוקים. אחרי הדריכה עליהם הם מתרוממים לגובה מטר לערך ואז מתפוצצים ויורים שברי מתכת למרחק רב.
הארגון למעקב ציין כי "נכון לינואר 2021, ב-55 מדינות וחמישה אזורים עצמאיים זיהו איום של התפשטות מוקשי אדם.
לדברי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, הנחת מוקשים הפכה לנוהל מקובל כמעט בכל עימות צבאי בו פועלים נציגי הצלב האדום, הנאלצים להתמודד מדי יום עם ההשלכות הקשות של השימוש הנרחב וחסר ההבחנה בנשק הקטלני הזה. מוקשי אדם מתרבים כל כך מהר היום שההערכה היא כי 110 מיליון מהם פזורים ב-64 מדינות ברחבי העולם, ובין שניים לחמישה מיליון מוקשים נוספים מונחים מדי שנה. הם מפוזרים כמו זרעים רעילים ומחסלים בין אלף לאלפיים בני אדם מדי חודש, רובם אזרחים חפים מפשע".
לדברי הארגון למעקב אחרי מוקשים ותחמושת מצרר, "בהערכה כי 30 מיליון מוקשים פזורים בלפחות 18 מדינות, אפריקה היא היבשת שנפגעה בצורה הקשה ביותר מהנחת מוקשי אדם. המצבים הקריטיים ביותר הם באנגולה, עם יותר מ-9 מיליון מוקשים, מוזמביק, עם כ-2 מיליון, וסומליה עם מיליון. גם אתיופיה, אריתריאה, וסודאן נאלצות להתמודד עם איום קשה של מוקשי אדם הפרושים על אדמתן, בעוד רואנדה, ליבריה, ולוב מתמודדות עם בעיות מוקשים בקנה מידה קטן יותר. רוב הקורבנות הם אזרחים הדורכים על מוקשים ימים רבים אחרי שהסכסוכים המזוינים שהביאו להנחתם נפתרו. למעלה משליש מכלל הנפגעים כתוצאה ממוקשים הם נשים וילדים. מוקשים הם כלי נשק חסרי הבחנה ששוכבים רדומים עד שהם מופעלים, בין אם זה על ידי חייל או אזרח, חבר או אויב, מבוגר או ילד", מציין הארגון.
רועי נהרי, מנכ"ל אוֹפֶּן מיינד סולושנס בע"מ, הדגיש בדיון במרכז בגין את ההשפעות לטווח ארוך של מוקשים, וציין כי סכנת המוקשים נמשכת הרבה יותר מתקופת העימות שיצרה אותה. נהרי הזכיר כי רמת הגולן הייתה עמוסה במוקשים עד לא מזמן. "בבעלותנו נמצא אחד המלונות היפים ברמת הגולן", סיפר. "זה היה בניין ששימש כמוצב הגבול בין המנדט הבריטי לצרפתי. היום זה מלון יפה מאוד, אבל עד לפני כמה שנים האזור היה מכוסה במוקשים. הם פונו רק לפני שנתיים ועכשיו זה מקום יפהפה. גם רוב בקעת הירדן הייתה מכוסה במוקשים, אבל פעלו שם כוחות שניקו את האזור, והיום, 95% מהמוקשים בבקעת הירדן פונו ו-80% מהשטח משמש כקרקע חקלאית".
"בדיוק כפי שישראל הצליחה לפנות את הרוב הגדול של המוקשים משטחיה, כך גם מדינות אחרות צריכות ללכת בעקבות ישראל בנושא זה ולהפטר מכל המוקשים שלהן", טוען מרכז דונה גרציה. "כאשר ילד קטן לא יכול לצאת החוצה לשחק כדורגל מבלי לחשוש למות או להפוך לנכה ממוקש, כאשר אישה אינה יכולה לעזוב את ביתה כדי לנהל סידורים שגרתיים עבור משפחתה מבלי לפחד שלא תשוב בגלל שתעלה על מוקש, וכאשר זקן לא יכול לצאת לטייל בלי לדאוג שיתפוצץ, זה פשע נגד האנושות".
"אך למרבה הצער, החוק הבינלאומי מאפשר לקהילת האומות לפעול רק כאשר מדינה חותמת ומאשררת את האמנה נגד השימוש במוקשים", אומר המרכז בהודעתו, ומוסיף כי "המציאות הזו צריכה להשתנות. כפי שהחוק הבינלאומי מאפשר לשפוט רודנים על פשעיהם נגד האנושות אחרי שבצעו רצח עם או טיהור אתני, כך יש להרחיב את החוק הבינלאומי כדי שיכלול את האפשרות לשפוט מדינות על פשעים נגד האנושות בגלל הנחת מוקשים בחוסר אחריות, וסירוב למסור את מפות אותם מוקשים כדי שניתן יהיה להפטר מהם ולמנוע עימות חדש לאחר שהסכסוך המקורי כבר הסתיים".
————————————————————-
מרכז דונה גרציה לדיפלומטיה בנתניה הוא ארגון לא ממשלתי ישראלי העוסק במאבק למען צדק ודיפלומטיה.
