אישה תוקפת חסיד חב"ד במקום ציבורי על לא עוול בכפו. האירוע מתועד בסרטון שהופך ויראלי. כתבות בעיתונים. תגובות מכל קצווי הקשת. האישה מנסה לתרץ את התנהגותה הנלוזה. החב"דניק מתראיין ומתגלה כאיש חביב שנקלע לסיטואציה מביכה ולמרות זאת הצליח לשמור על קור רוח.
אני לא מדבר על מה שאירע השבוע בנתב"ג ושתועד ב"סרטון התפילין", אלא על אירוע שהתרחש לפני כמה ימים בקו 4 של הרכבת התחתית בניו־יורק. בשעת בוקר עמוסה עלתה לרכבת אישה שחורה עם שלושה מילדיה. כנהוג בניו־יורק, איש לא קם כדי לפנות למשפחה מקום ישיבה. אישה שחורה אחרת שעמדה בקרון החלה לצעוק ליושבים בו שיקומו ויפנו להם מקום, ואז הוסיפה את הפנינה הבאה: "אם זו הייתה משפחה יהודית, הייתם קמים".
יוסי וולף, צעיר חרדי מברוקלין בן 31 העובד במחלקת המחשבים של העיתון 'וול סטריט ז'ורנל', התערב בדברים: "בואי לא נהפוך את הסיפור הזה לגזעני", הוא ביקש ממנה תוך כדי שהוא עומד בקרון בדיוק כמותה. אז החלה המהומה האמיתית, שתועדה בסרטון. באמוק של כמה דקות החלה האישה להסביר בצעקות עד כמה היא בכלל לא גזענית: "היהדות היא לא גזע! היהדות היא דת! אני לא יכולה להיות גזענית כלפי דת!". וולף השיב לה שכולנו בני אדם, אך האישה לא נרגעה: "אתם חושבים שאתם כאלה חכמים, אז אני אלמד אותך – יהדות היא לא גזע אלא דת". וולף ניסה להרגיע את השיחה שוב ולהסביר לאישה שכל האנשים שווים, אבל נתקל בקיתונות של רותחין: "לא, אנחנו לא שווים. אתם לא מתייחסים אלינו כמו שצריך! לא משכירים לנו דירות!". בנקודה הזו שומעים בסרטון אישה שחורה שלישית מסכימה עם האמירה האחרונה: "היא צודקת". "אבל אין לי בכלל דירה", ניסה וולף התגוננות מכיוון אחר, שלא בדיוק צלח. "את גזענית", הוא אמר לה שוב לסיום, והיא חזרה וצעקה: "איך, איך אני גזענית אם יהדות אינה גזע? אמרתי שהיהודים מלוכלכים? אמרתי שהם מסריחים?"
לאחר מעשה הסבירה האישה שהייתה במצב רוח רע, כי ערב לפני כן המשטרה עצרה את בן זוגה. אבל אין לטעות: הטקסט שלה לא בא משום מקום. יש קהילות שחורות ברחבי ארה"ב שהרטוריקה המושמעת בהן והחינוך שניתן לילדיהן נגועים בסממני אנטישמיות.
שימו לב למהלך: ראשית, התרחקות מגזענות. איך אפשר להיות גזעני כלפי יהודים אם יהודי אינו חלק מגזע? לכאורה, הסבר ליברלי נהדר שמנתק את היהודי מכבלי הגזע ומשחרר אותו לעולם פתוח ונהדר שבו כולם שווים. אבל לא חולף רגע והבלוף נחשף: היהודים אינם גזע, אבל "אתם" לא משכירים דירות לשחורים. ו"אתם חושבים שאתם כאלה חכמים". ו"אתם" לא מתייחסים לשחורים יפה בתוך הקהילות. ו"אתם" אמנם לא מסריחים ולא מלוכלכים, אבל במקרה השתמשתי בשני דימויים שהודבקו ליהודים לאורך שנות אנטישמיות ארוכות כאורך הגלות.
בהשוואה לאישה שטופת האנטישמיות מהסרטון ברכבת התחתית של ניו־יורק, פרופ' פנינה פרי מ"סרטון התפילין" בנתב"ג נראית כחב"דניקית חביבה שמחלקת נרות שבת. היא לא מגדפת, לא צועקת בגסות, לא מכלילה את כל היהודים כמי שעושים כך וכך. האמת העצובה היא שיותר מכל דבר אחר היא נראית בסרטון הזה קצת מעורערת, צוחקת צחוק מוזר ורפטטיבי שמעורר שאלות לפחות על מספר שעות השינה שלה בלילה שלפני.
קשה להיות יהודי, כבר אמר שלום עליכם. וכנראה גם קשה להיות חב"דניק שמסתובב במקומות ציבוריים, עם או בלי תפילין. אבל נדמה לי שבהקשר הזה, בכל זאת קשה יותר להיות יהודי בניו־יורק מאשר בישראל. השיח הליברלי של פוליטיקת הזהויות, שאת הדיו צווחה הגברת ברכבת התחתית, מוסיף לאווירת הקיטוב בחברה האמריקנית, שמגיעה לשיאה בשנים האחרונות. להיות יהודי בחברת גויים מקוטבת זו בעיה, והיא רק הולכת ומחריפה.
היהודים היו אמורים להיות בני ברית של השחורים, כשני מיעוטים שמנסים להתמודד עם הרוב הנוצרי הלבן. בשנות השישים הייתה אמנם תקופת ירח דבש בין שני המגזרים, אבל הוא נגמר מזמן, ומאז המתח רק עולה. במסגרת ההליכה של השמאל האמריקני לקצוות, הקהילה השחורה – בעידודה ודחיפתה של תנועת "אומת האסלאם" בעלת המוטיבים האנטישמיים – לא רואה ביהודים מיעוט שאפשר לשתף איתו פעולה, אלא חלק מהאליטה הלבנה שצריך וראוי להילחם בה. "אתם לא משכירים לנו דירות" הוא בדיוק משפט שלקוח מארסנל הטינה השחורה נגד יהודים.
יוסי וולף שייך לחלק באוכלוסייה היהודית שלא מסתיר את יהדותו, ושלפי כל הסקרים הולך ונוטה ימינה ותומך בשיעור הולך וגדל במפלגה הרפובליקנית. הקרע בין האורתודוקסים היהודים לליברליות האמריקנית, ובתוכה הקהילה השחורה, הוא כבר כמעט עובדה מוגמרת. המגזר הזה הוא כ־10 אחוזים בלבד מיהדות ארה"ב. שאר 90 האחוזים מצביעים ברובם המוחלט לדמוקרטים, ויותר מכך מצניעים בפומבי את יהדותם. עד כה הם לא עשו זאת מחשש שאישה שחורה תתחיל לצעוק עליהם ברכבת התחתית, אבל כל מקרה כזה גורם להם להרכין את הראש עוד יותר.
לאן הדבר יוביל? שאלה טובה. האם היהודי האמריקני הממוצע יחליט שמספיק ודי ויתחיל להילחם על גאוותו הלאומית? למרבה הצער, התשובה טמונה בסקרים שמראים שהכיוון שונה לגמרי, כזה שמוליך להתבוללות מסיבית ולמחיקת הזהות היהודית של רבים מיהודי ארה"ב בעוד דור או שניים. נסו לראות את הצד החיובי: עוד מעט לא יהיה לנשים שחורות עצבניות על מי לצעוק ברכבת.
