"אני מצרף כאן קישור לסרט חשוב ביותר", כך נפתחה ההודעה שנשלחה בפורום רבני גדול. "חשוב כל כך לראות ולהבין את תרבות בחירת המגדר בארה"ב כדי שנדע להתמודד איתה. עוד מעט זה מגיע אלינו!". מכיוון שאני משתדל לבלות את זמני בדברים חשובים, לחצתי על הקישור שהוביל לסרט What is a Woman, שהפיקו לפני חודשיים אולפני Daily Wire, חברת המדיה של בן שפירו, מהדוברים הבולטים והחריפים של הימין השמרני בארה"ב.
הרעיון בסרט פשוט למדי. המגיש, מאט וולש, עובר בין אישים "פרוגרסיבים" (אקטיביסטים להט"בים, מרצים לענייני מגדר ועוד) ומציג בפניהם את השאלה "מהי אישה?". וולש מפגין קורת רוח מרובה כשהם מסתבכים בלשונם, ומצליחים לספק רק הגדרות מעגליות כגון "מי שמגדירה את עצמה כאישה היא אישה". מכך הוא מסיק שההבחנה בין מין למגדר היא קשקוש בעלמא, ואין שום הגדרה לאישה מלבד "אדם ממין נקבה".
השאלה האזוטרית לכאורה "מהי אישה?" הפכה בשנים האחרונות לאחד מסלעי המחלוקת בין האגפים הפוליטיים בעולם ולאחרונה גם בארץ. ברשת הופץ לאחרונה סרטון של שופטת אמריקנית שמתקשה לענות על השאלה הזו במהלך שימוע בסנאט; וסיפור על גבר ביולוגי המזדהה כאישה שנכלא בבית כלא לנערות, ושם תקף כמה מן האסירות ואף הכניס אותן להיריון, צוטט בכל מקום כדי להמחיש את עוצמת "הטרלול הפרוגרסיבי".
אבל אני אינני מאמין בליצנות ובהקצנה ככלי לניהול דיון. חביבה עליי יותר גישתו של הרב קוק, להתחיל כל התמודדות עם עמדה חדשה (אבולוציה, למשל, או ביקורת המקרא) בניסיון למצוא לה מקום ואפשרות קיום בתוך התורה.
והאמת היא שהאפשרות שיהיה פער בין הזהות החיצונית של האדם לזהותו הפנימית היא דווקא יהודית מאוד. רבותינו לימדו שכאשר גר נכנס לכלל ישראל מתברר למפרע שנשמתו עמדה בהר סיני, וכל הזמן הזה הייתה כלואה בגוף נכרי לא לה. גם המדרש המתאר את הקב"ה לוקח רוח מגן עדן ומכניס אותה בכוח אל טיפת זרע של זכר או נקבה מזכיר את המונח assignment (הצבה) המשמש בשיח הלהט"בי כדי לתאר את הסיווג של האדם למין מסוים כתהליך חיצוני שלא נובע ממהותו הפנימית.
יש נקודות ממשק נוספות, כמו דברי בעל העקדה שנחמה ליבוביץ נהגה לצטט, על כך שההבחנות המהותיות בין גברים לנשים מתקיימות במישור הביולוגי, הנמוך, שבו הם קרויים "אדם וחוה" – ואילו במישור הגבוה והחשוב יותר, זה הנוגע לתורה ומעשים טובים, הם קרויים "איש ואישה", וההבחנה ביניהם שולית בלבד. בכך הוא מהדהד את העמדה המבקשת לטשטש את ההבחנות הללו ולגרוע ממשקלן.
האידיאולוגיה המערבית בענייני מגדר אינה נטולת מובן או מטורללת. לא ברור לי איך יוצרי הסרט לא הצליחו לאתר ולו אדם אחד שיבאר להם בסבלנות שהמונח "אישה" בסוציולוגיה עניינו זהות שיש בה מכלול של מאפיינים ותכונות שנהוג באופן מסורתי לייחס לאדם ממין נקבה. ממילא הוא לא זהה עם המין הביולוגי עצמו, ויכול להיות מי שיש פער בין זהותו הגופנית לזו הנפשית.
הבעיה של האידיאולוגיה המערבית היא לא חוסר הפשר שלה אלא הקיצוניות שלה, הנעוצה בעקב אכילס של הנצרות זה עידן ועידנים: הביטול הגמור של המציאות הממשית. הפיכת החוויה האישית והנפשית לדבר היחיד שיכולה להיות לו משמעות. רק מתוך ביטול מוחלט של הממשי אפשר לאשר לגבר ביולוגי להיכנס למלתחות נשים, או להתחרות בספורטאיות ממין נקבה.
ההלכה היהודית, לעומת זאת, לעולם לא תבטל את הרובד החומרי הגלוי לעין, ורוב דיניה והלכותיה יתייחסו דווקא אליו. היא לא תאפשר שינויים מעשיים על בסיס חוויה אישית פנימית (גם מי שנשמתו עמדה על הר סיני צריך מילה וטבילה כדי להתגייר), ויחד עם זאת לא תראה לעצמה חובה ללעוג לחוויה הפנימית ולבטל אותה. וכמו במקרים רבים אחרים, דווקא מתוך ההקשבה לאמת שבטיעון, ומתוך אמפתיה עמוקה כלפי מי שעבורם זו חוויית חיים ולא דילמה מופשטת, אפשר גם לבקר את נקודות הקיצון שהגיעה אליהן תרבות המערב ולהעניק לה קצת איזון.
