בנימין נתניהו אינו רוצה את זאב אלקין כראש עיריית ירושלים אחרי ניר ברקת. הודעתו על תמיכה בוששה לבוא גם אחרי שאלקין הודיע אתמול אחר הצהריים שהוא בכל זאת מתמודד.
בתחילה, כששמע מאלקין על רצונו להתמודד בבירה, אמר לו נתניהו כי הוא זקוק לו לידו בקבינט. עם כל ההערכה והכבוד (ויש כאלה) לכישוריו של אלקין, עוד לא נולד האדם שנתניהו חושב שהוא זקוק לו בקבינט, למעט אולי קצרנית.
אלקין ביקש מנתניהו תשובה עד מוצאי שבת שעברה, אך זו התמהמהה להגיע. בפגישה נוספת ביקש ראש הממשלה, לפי דיווחים, שאלקין יציג לו תמיכה משמעותית מהחרדים האשכנזים. המסקנה ברורה: אם נתניהו יתמוך במועמד הליכוד לראשות העיר זה יהיה מחוסר ברירה, לא מרצון חופשי.
יש לכך כמה סיבות: הראשונה היא שמועמדותו של משה ליאון חשובה מאוד לשותפים הנאמנים דרעי וליברמן. הראשון אומר זאת בגלוי והשני תומך באופן סמוי. כישלונם לפני חמש שנים בעיר הימין המובהקת בישראל היה האיתות הראשון שכוחם הולך ונחלש. החלטה לעמוד שוב מאחורי ליאון פירושה שהשניים משוכנעים שסיכוייו לנצח גבוהים. הפסד שני יהיה מכת מוות פוליטית לו ומכה קשה להם. למה שנתניהו יריב איתם על משהו שחשוב להם מאוד, אך בשבילו הוא עניין זניח? המעידה המילולית שדרעי נאלץ להתנצל עליה השבוע בגנות נתניהו (״נתניהו לא חשוב בירושלים, יש לו גג ארבע קולות כולל אשתו ובניו״) מעידה על עוצמת תשוקתו לנצח ועל המאבק העז מאחורי הקלעים.
ברקע, על אף כל ההכחשות, עומד חוק הגיוס. גם אם ליברמן ודרעי צודקים, ואין כל דיל על חוק גיוס מרוכך תמורת תמיכה חרדית בליאון, ברור ששום פוליטיקאי חרדי לא ייתן לליברמן מתנה יקרה בדמות בירתנו הנצחית, על כידוני המצביעים החרדים, בלי שידע מראש שליברמן לא מכין להם הפתעה בדמות חוק גיוס קשוח. הם יתגייסו לצד ליאון רק אם יהיו משוכנעים שלא יצטרכו להתגייס לצה״ל.
אבל אלקין אינו פראייר, כידוע. תהפוכות הפוליטיקה מוצאות אותו בעימות ישיר עם שני גורמים שהוא רואה בהם מפתח להמשך שלטון הליכוד. כבר שנים הוא מסביר, בצדק, שללא יחסים טובים עם ש״ס וישראל ביתנו הליכוד נידון לאופוזיציה, ועכשיו הוא צריך ללכת להם על הראש. ובכל זאת הוא החליט אתמול לרוץ, והפך בן רגע למועמד המוביל. הסקרים שבאמתחתו מבשרים לו טובות, והוא מעריך שהם גם אלה שבסופו של דבר יגרמו לנתניהו להתייצב מאחריו.
לימינו עומד כרגע סגן השר יעקב ליצמן. השבוע פרסם ליצמן הודעה משעשעת: ״אם יוחלט להציג מועמד חרדי לראשות עיריית ירושלים, נתמוך בו. אם לא, נביא את השאלה ואת המועמדים לגדולי ישראל להכרעתם, לא לפני חודשיים לפני הבחירות״. המועד הזה נופל אחרי שיתברר מה עלה בגורל חוק הגיוס. ובקיצור: ליצמן, שרוצה באלקין, יוציא את הנשמה לליאון, שיצטרך לבלות את הקיץ בניסיון להשפיע על ליברמן להביא חוק גיוס מרוכך, וגם זה בלי כל הבטחה לתמיכת החסידים. הוא נדרש לשלם במזומן תמורת הבטחה מעורפלת באשראי. ייתכן שאלקין יגרוף בסוף את הקופה.
