כשהציעו לי מטעם ועידת רבני אירופה לכהן כנשיאת תוכנית רבניות אירופה, פחד ורחב לבבי. רחב מפני שנשים רבות כל כך שעמלות למען נשי הקהילה שלהן קיבלו סוף־סוף הכרה, ליווי וכתובת. ופחד, מפני שזו אחריות גדולה, ליטול תפקיד שרוקם את עצמו בהתאם לתנאי השטח, שלא קיבלתי מאישה שהייתה שם לפניי.
ואז משהו בי נרגע. מפני שהבנתי שנשים רבות מזמן פתחו בשקט את הערוץ הזה, התוו אותו בצחוק ובבכי ובעיקר בשאלות. ניגשתי אל תיבת הדוא"ל הגדושה שלי ומצאתי שם ספרות שו"תים ענפה, שאלות שנכתבו בעברית, באנגלית ובצרפתית, שאלות שלא ממש חיכו לתשובה, שאלות שעד היום מחכות לתשובה, הגיגים שהיו חייבים להיכתב פתאום, שירים קצרים, בקשות לברכה.
יש תפקידים שנבנים מאליהם. ככה הם התפקידים שקשורים לאהבה.
בשנה שעברה הייתי בביתו של הרב הגאון ישראל מאיר לאו. הוא סיפר לי שכאשר בא לבקש את ידה של אשתו מחמיו, הרב יצחק ידידיה פרנקל, ליבו נשבר. חמיו לעתיד שאל אותו: "איך אוכל להפקיד בידיך את הבת שלי, כשאתה אוד מוצל מאש, כשלא גדלת בבית רגיל, כשכל המסגרות המשפחתיות סביבך נופצו? מי יתווה לך דרך כשיהיו ביניכם חילוקי דעות? איזו ירושה התנהגותית אתה מביא איתך?".
ואז הוסיף הרב פרנקל ואמר לו: "אתה יודע שנישואי איש מתוארים במילים: על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו. הכוונה היא לא לכך שהוא עוזב אותם, אלא שהדבקות באשתו תלויה בעיזבון שהוא מביא איתו מבית אביו ואמו: צורת דיבור, דרך ארץ, יחס מתחשב. איש יעזוב איתם, עם אביו ועם אמו, וכך ידע להידבק באשתו. איזה עיזבון אתה מביא איתך?"
כך הוא שאל אותי, סיפר הרב לאו, ואני בכיתי אז מאוד. הרגשתי שאין לי הידע להיות בן זוג, הרגשתי שהיכן שהתפרק הכול, אי אפשר יהיה לדבוק עוד.
ואז, אמר לו הרב הגדול, חמיו: "ידוע תדע. אתה פשוט תדע! אולי יותר מכל אחד אחר, תדע לדבוק, להחזיק חזק, תדע שלא להכאיב, שלא לפרק. תדע להוקיר, לזון ולפרנס. אולי תדע טוב מכולם מפני שחייך היו אוסף של שאלות לא פתורות, אוסף שו"תים שנשלחו אליך מדי יום מן השמים. כשאין תשובות שיתוו דרך, שאלות יעשו זאת לא פחות טוב, אם לא יותר".
לקראת ט"ו באב, אספתי מהמייל שלי שאלות רנדומליות שנשלחו אליי בענייני זוגיות ואהבה. שאלות שפרצו את הדרך לעצמן מרגע שנשאלו.
"היחסים ביני, רווקה מתבגרת, ובין אמא שלי, לא נפלאים בלשון המעטה. אני חושבת לעבור לגור מחוץ לבית, ואמא לא ממש מרוצה. מה אני צריכה לעשות כדי לצאת ידי חובת כיבוד אם?"
אם השהות בבית גורמת לך לא לכבד את אמא, לריב ולהתווכח איתה מדי יום, כבוד אמיתי כלפיה יישמר דווקא מרחוק.
"מה הגבול שבין פשרה לנואשות?"
כשיש ספק, אין ספק. כשאת יודעת שזו פשרה אבל מוכנה לעשות אותה מפני שהוא שווה את זה לגמרי – לכי על זה. דברים מפשירים מחום. פשרה עושים בחום או שלא עושים בכלל.
"איך לדעת שזה הוא?"
הרב זקס זצ"ל אמר: בעל טוב יהיה גם בעל תפילה טוב. אדם שמסוגל לתפילה יהיה איש שיח, איש דיאלוג, איש שידע לחכות לתשובה גם כשבן הזוג נראה רחוק מאוד.
"איך לדעת שזו היא?"
הרב וולבה זצ"ל אמר: "כשנטיית הנפש בפגישה הראשונה היא לטוב". אל תזלזל בהתרגשות ראשונית. כך בדיוק התפעם אדם הראשון כשראה את חווה: "זאת הפעם".
"מה עושים עם הקושי בשמירת נגיעה?"
המון יחס חומל לגוף הזה. מבשרך לא תתעלם, תתעמל! עשה ספורט, שמור על תזונה, התלבש. ורבי נחמן אמר שרק אמירת קריאת שמע בכוונה מדי בוקר ומדי לילה תנחם את הגוף ותיתן לו תחושת התייחדות עם מי שאין אהבה כאהבתו.
"לבד על הגג שבתות וחגים, גם כשכל המשפחה סביבך?"
כשאומרים לי שהשבתות האינסופיות קשות לרווקות, אני אומרת שאין תרגול טוב מהשבת לשריר הזוגיות: להתלבש עבור מישהו, לשבת לסעודה, להדליק את האור, להבדיל בין הקודש ובין החול, סלולרי בצד. שבת תהיה בן זוגך, כנסת ישראל.
"האם חובת ההשתדלות היא כל הזמן? האם מותר לומר שעכשיו לא בא לי?"
מותר ועוד איך. גם געגוע רוצה שיתגעגעו אליו לפעמים.
אנחנו באמת בעידן של המון שאלות שצצות לראשונה. אין מתווה לאהבה. גם שלמה המלך אומר שלא ידע "דרך גבר בעלמה". כל זוגיות היא ראשונה בהחלט, היא תפקיד שאיש לא מילא לפניכם. תנו לזוגיות לשאול אתכם שאלות, היא תמיד ידועה ולא ידועה. העלמה "דידע ודלא איתיידע".
